בית הלוי חלק א לה

ליהנות בהן דהוי כמו בחוץ וא"כ הא מוכרח דהוי נגד ראשיהן

[יח] והנה מה שכתבנו בראשית דברינו דכל הפוסקים מודים לסברת הרמב"ם ושלטי גבורים דלטעם דשמא יפיח בהם שייך הך חששה גם בעראי והא דס"ל דבעראי מותר הוא משום דס"ל דקיי"ל כלישנא קמא דשמא יפנה בהם דבשל סופרים הלך אחר המיקל אמנם אחרי העיון לא נראה כן מדברי התוס' דבברכות שם פליגי ב"ש וב"ה דב"ש סברי דאסור להכניס תפילין בבה"כ קבוע אפי' אוחזן בידו וב"ה סברי דאוחזן בידו כנגד לבו ושם ע"ב תניא לא יאחז אדם תפילין כו' ולא ישתין בהם ואמר רבא אמר רב ששת הא מני ב"ש היא דלב"ה כיון דאפי' בקבוע שרי לאוחזן בידו כ"ש בעראי דשרי ופריך מהא דתניא דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן מאי לאו אתפילין התרתי לך בקבוע אסרתי לך בעראי דגם לב"ה אסור משום ניצוצות דאיכא בעראי וליכא בקבוע ודחי לא אטפח וטפחיים והקשו התוס' דה"ל לתרץ התרתי לך כאן דמותר בעראי להשתין כשתפילין בראשו אסרתי לך כאן בקבוע דאסור לפנות בהן כשהן בראשו ותירצו דהא זה לא תני בברייתא הא דמותר להשתין ולכך מתרץ יותר אטפח וטפחיים דתניא להדיא בברייתא כן ומאי הקשו דלמא מש"ה קאמר אטפח וטפחיים כי היכי דלהוי ניחא גם ללישנא בתרא דמפרש דהטעם דאסר רבא הוי משום שמא יפיח וא"כ גם בעראי אסור להשתין כשהם בראשו ומש"ה משני אטפח וטפחיים וניחא לכ"ע ומשמע דהתוס' ס"ל דגם להך לישנא מותר בעראי דבעראי ליכא חשש הפחה. ודברי התוס' הללו צריכין עיון דלמה כתבו אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות כשהן בראשו והרי בקבוע לשני הלשונות אסור לרבא גם להשתין וה"ל להתוס' למכתב הכל בלהשתין דמותר בעראי ואסור בקבוע כשהן בראשו וצ"ע

סימן ו

יחקור במצוה של כתיבת ס"ת אי גם נשים חייבות בהאי מצוה אי לא

הרמב"ם כתב בפרק זיין מה' ס"ת מ"ע על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו כו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכותבה משלו ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ס"ת אפי' אות אחת ה"ה כאלו כתבו כולו ומלשונו זה משמע דנשים פטורות ממצוה זו וכן הוא להדי' בסוף ספר המצות להרמב"ם דמנה מצוה זו בכלל המצות שאינם נוהגים בנשים: וכבר עמד ע"ז בשו"ת שאגת ארי' סי' ל"ה דמנין לו לפטור והרי הוי מ"ע שאין הזמן גרמא וכתב שם עוד הש"א דאפילו לדעת הרא"ש דס"ל דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה מ"מ אין לפטור נשים מכתיבה משום דאינם מחויבים בלימוד דהרי כתבו הראשונים דנשים מברכות ברכות התורה הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן ואי משום דאיכא הרבה מצות שאינם נוהגין בהן א"כ נפטור כל העולם ממצוה זו דהרבה מצות שאינם נוהגין אלא בכהנים עכ"ד הש"א והנה כל דבריו נפלאו ממני דודאי דנוכל לומר דמש"ה פטירי ממצות כתיבה משום דאינם במצות לימוד וכן מצאתי בספר החינוך מצוה תרי"ג שכתב וז"ל ונוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים שכן חייבין בתלמוד תורה וכמו כן לכתוב אותה ולא בנקבות הרי להדי' כן דמשום דאינם בלימוד פטורין מכתיבה ומה שהקשה ע"ז הש"א דהא במצות הנוהגות בהן חייבות ללמוד ואי משום דאיכא שאינם נוהגים בהן א"כ הא איכא גם בזכרים מצות שאינו נוהג רק בכהנים ולא ידעתי שום דמיון לזה דבזכרים אפי' במצוה שאינו נוהג בו היינו שאינו מחויב לקיימה אבל הא מחוייב ללומדה דמצות לימוד הא איכא בזכרים על כל המצות וגם בספר תורת כהנים מחויב ללמוד דמצות לימוד בזכרים הוי על כל התורה כולה והרי מצות כתיבת ס"ת אינו תלוי רק בחיוב הלימוד ולא בחיוב הקיום ומש"ה הזכרים חייבים לכותבו אבל בנשים הרי מצוה שאינו נוהג בה אינו מחוייבת ללמדה כלל ועוד נראה בלא"ה דגם מה שהקשה מהא דחייבות בלימוד מצות הנוהגות בהן וראייתו מהא דכתבו דמברכות ברכות התורה לא קשה כלל וכמו שנבאר: דזה לשון האגור הביאו הב"י באו"ח סי' מ"ז דנשים מברכות בה"ת אע"ג דנשים אינם חייבות ללמוד ולא עוד אלא שכל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תיפלות מ"מ הא חייבין בפרשת הקרבנות וכל שכן לדעת הסמ"ג דחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן עכ"ד ואם נפרשם כפשוטם בודאי קשה טובא על הסמ"ג דהיאך יעלה על הדעת דנשים חייבות בלימוד ומקרא מלא דיבר הכתוב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם ובמס' קידושין דף כ"ט אמרינן דאשה אינה מחוייבת ללמד את בנה תורה דכתיב ולמדתם וכתיב ולימדתם מי שמצווה ללמוד מצווה ללמד לבנו ונשים דאינם מצוות ללמוד אינם מצוות ללמד את הבן ולהסמ"ג הא גם אשה מחויבת ללמוד במצות הנוהגות בהן ועוד קשה דהרי בסוטה דף כ"א תנן אם יש לה זכות תולה לה ופריך זכות דמאי אלימא זכות דתורה הא לא מפקדה אלא זכות דמצוה מי מגני' כולי האי הרי דלא משכחה הגמר' זכות דתורה גבי נשים כלל וגם בחגיגה דף ג' איתא הקהל את העם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף כו' והביאו התוס' שם דברי הירושלמי דקאמר עלה דלא כבן עזאי דקאמר חייב אדם ללמד את בתו תורה וכן הוא בתוס' סוטה דף כ"א ד"ה בן עזאי וע"ש ואכתי קשה דלמה אמר לשמוע ולא אמר גם בנשים דבאות ללמוד מצות דידהו אלא ודאי דגם במצות שנוהגות בהן אין בהם מצות תלמוד תורה כלל כמו דהוי באנשים דבאנשים הוי הלימוד מ"ע וכמו הנחת תפילין וכשלומד מקיים מ"ע וגם במצות שאין נוהגין בו מ"מ מחויב ללמוד משום מ"ע דתלמוד תורה אבל בנשים אין בלימודם שום מצוה כלל מצד עצמו רק הסמ"ג כתב דמ"מ מחויבים ללמוד מצות הנוהגות בהן כדי שתדע היאך לקיימם וזהו דמחלק בחגיגה אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע וכן כתבו להדי' התוס' בסוטה דף כ"א דהך לשמוע היינו כדי שידעו היאך לקיימם יעו"ש אבל הלימוד בעצמו לא הוי שום מצוה כלל אצלם ואם כבר בקיאה היא בדינים שלה ויודעת היאך לעשות שוב אינה צריכה ללמוד עוד אפי' להסמ"ג ובזה ניחא הא דאיתא בברכו' ד' מ"ט דקאמר רב דבלא הזכיר תורה בבהמ"ז יצא משום שאינו בנשים והקשה המג"א בסי' קפ"ז דהא במצות שמחויבות בהם צריכות ללמוד ולפי"ז ניחא דתורה שמזכירין בבהמ"ז קאי על עיקר מצות הלימוד ולא על קיום המצות וזה לא שייך בנשים והא דכתב האגור דלהסמ"ג מברכות ברכות התורה אע"ג דכתבנו דגם להסמ"ג אינם מקיימות שום מצוה בלימודם מ"מ ניחא שפיר דהנראה דכוונת האגור הוא בדרך אחר דס"ל להאגור דנשים יכולות לברך ברכות התורה ואע"ג דפטורה וכמו דמברכות על כל מ"ע שהזמן גרמא אע"ג דפטורות וה"ה לבה"ת ורק דהוי ס"ד דתורה שאני מכל מ"ע שהז"ג דבכל המצות אע"ג דפטירי מ"מ הא ליכא איסורא אם הם מקיימים אותם אבל בתורה הא איכא איסורא וכדאמרינן דכל המלמד בתו תורה כאלו למדה תיפלות וזהו שכתב האגור וז"ל ואע"ג דאינם חייבות ולא עוד אלא שכל המלמד בתו תורה פי' דהכל הוי חדא קושיא דא"כ הא אינו דומה כלל לשארי מ"ע שהז"ג מ"מ הרי הם חייבות לומר פרשת קרבנות וכ"ש להסמ"ג דחייבות ללמוד מצות הנוהגות בהן פי' דחייבות ללמוד כדי שתדע היאך לעשות א"כ הא פשיטא דע"ז לא קאי הך דכאלו למדה תיפלות דהרי אדרבה מחוייבות הן ללמוד ושפיר מברכות אע"ג דאינה מקיימת מצוה בלימוד וכמו דמברכות על כל מ"ע שהז"ג וכיון דנתברר דבלימודה ליכא מ"ע כלל הרי בודאי דנוכל לומר דמש"ה אין עליהם מ"ע של כתיבת ס"ת וכמו דחזינן דלא משכחא הגמר' בחגיגה טעם על מה דחייבות בהקהל רק משום דבאות לשמוע ולא משום לימוד וסברא דלשמוע הא לא שייך בכתיבת ס"ת

אמנם עיקר הדבר לא נהירא כלל לומר דהרמב"ם יפטור לנשים משום הך סברא בלי שום ראי' מהגמר' ואע"ג דהחינוך כתב סברא זו מ"מ י"ל דלא כתב כן רק לטעם דאמאי פטורות והוי טעם נכון אבל ודאי קשה הדבר לאומרו דמשום הך טעם לחודא יצא להם עיקר הדין ובפרט דהשאגת ארי' שם פיקפק על עיקר דברי הרא"ש יעו"ש

[ב] והנראה דבמנחות דף ל"ו איתא אר"י בר"א אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כאלו חטף מצוה מן השוק ופרש"י ומצוה עבד אבל אי כתב הוי מצוה יתירה הרי דס"ל לרש"י דעיקר מצות כתיבת ס"ת דאורייתא יוצא גם בקנה ס"ת רק דלא