בית הלוי חלק א קנ

במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל איסור הנאה הרי דס"ל לריה"ג דאין בחלב שום טומאה מנבלה גם בלא שום קרא ואע"ג דיש בחלב בנו"ט והא לדידיה גם גיד אינו בכלל נבלה וכדאמר שם להדיא חלבה וגידה לא הותרה וגם הוא אין בו טומאה ואפילו אי ס"ל יש בגידין בנו"ט וכמו בחלב וגם רש"י מודה דלדידיה אין בגיד טומאה ורש"י לא כתב כן בביצה רק לדידן דקיי"ל כר"ע דהכל הוי בכלל נבלה ומצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלות ומש"ה אי הוי ס"ל יש בגידין בנו"ט הוי גם גיד בכלל נבלה כמו חלב ובגיד הא ליכא קרא לטהרו ושפיר מטמא ומש"ה כתב רש"י דס"ל אין בגידין בנו"ט וא"כ ודאי לא הוי בכלל נבלה אע"ג דחלב הוי בכלל אבל לריה"ג לא הוי בכלל נבלה אפילו אם יש בו בנו"ט: אמנם התוס' בפסחים שם ד"ה ומה פירשו דלא כרש"י וכתבו דרק לענין הנאה ס"ל לריה"ג דחלב וגיד לא הוי בכלל היתר דנבלה דס"ל דלא קאי ההיתר דנבלה רק על מה דשרי בכשרה באכילה אבל בהך דטומאת נבלה גם הוא מודה דהוי בכלל וצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלה והא דאמרינן וריה"ג לטומאה וטהרה לא צריך קרא היינו דהך ריבוי' דלכל מלאכה לא צריך לטומאה וטהרה דגם אי הוה כתיב רק יעשה לכל מלאכה היינו יודעין דגם לגבוה יהיה טהור דבזה אין חילוק בין גבוה להדיוט [יעו"ש דזהו ביאור דבריהם] ולדידהו הא קשה דהרי מוכרח בחולין דס"ל לריה"ג דאין בגיד טומאה משום נבלה מדלא חל נבלה על גיד ואע"ג דס"ל יש בגידין בנו"ט ומוכרח ע"כ דהתוס' חולקים על פרש"י בביצה וס"ל כהמאירי וזה ברור

סימן מז

יבאר פרטי החילוקים בין לולב של אשירה הנעבדת ובין לולב של משמשי עבודת כוכבים ויתבאר בו דין לאו דלא תביא תועבה אל ביתך ולפי שלא ראיתי לאחד מן האחרונים שיבארנו אמרתי להאריך בו קצת

במסכת חולין דף ח' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה סכין של עו"ג מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא והנה הרמב"ם בפרק שביעי מה' ע"ג הלכה ט' כתב סכין של עו"ג ששחט בה הרי זה מותר מפני שהוא מקלקל וכתב הכ"מ אע"ג דבגמר' קאמר רב נחמן מותר לשחוט בה מפרש הרמב"ם האי מותר רק בדיעבד עכ"ד הכ"מ ובודאי הוי דוחק גדול לומר כן דמנ"ל להרמב"ם להוציא הך מותר ממשמעו דבכל דוכתא דתני מותר הא הוי גם לכתחילה ועיי' ברא"ש דחולין שם שכתב דאם חתך בה בשר לא נאסר הבשר והא דקאמר אסור לחתוך בה בשר הוי רק לכתחילה וכן כתב הר"ן שם ולדבריהם הא מוכרח דהא דאמר מותר לשחוט בה הוי גם לכתחילה וכן סתם בשו"ע יו"ד סי' יו"ד סעי' א' וע"ש בש"ך ועכ"פ דברי הרמב"ם צריכים עיון

[ב] גם קשה לי דהגמר' פריך שם ותיפוק לי' משום שמנונית דאיסורא ומשני כגון שליבנה באור וא"כ לא מבעי' לדעת הפוסקים דס"ל סתם כלים של עו"ג אינם בני יומן הא ודאי קשה מאי פריך דהא ליכא איסורא משום שמנונית כלל וע"ש ע"ב דאיתא השוחט בסכין של עו"ג רב אמר קולף וכתבו התוס' שם דע"כ איירי בידוע שהי' הסכין בן יומו דסתמא הא הוי אינו ב"י ולדידהו אכתי תיקשה מאי פריך הגמר' לעיל ותיפוק לי' משום שמנונית נימא דאיירי בסתם סכין דלא ידעינן בו דהוי בן יומו ואפי' לדעת הפוסקים דסתם סכין שמנונית קרוש על פניו מ"מ אכתי לא הוי צריך לתרץ כשליבנה באור והרי גם בקנח רק השמנונית שעל פניו סגי דמה שבלוע בתוך הסכין הא הוי לפגם ולא עוד אלא אפי' לפי מה שכתבו הראשונים דהרמב"ם לא ס"ל הך סברא דסתם כלי עו"ג אינו בן יומו מ"מ עדיין קשה מאי פריך נימא דאיירי בידוע שהוא אינו בן יומו ומוכרח ע"כ לומר דהגמר' פריך דהיאך מותר לשחוט בה לכתחילה נהי דהוי לפגם מ"מ הא נותן טעם לפגם אסור לכתחילה וא"כ הא מוכרח דהך מותר הוי לכתחילה דלהרמב"ם דמפרש הך מותר רק דיעבד קשה מאי פריך כנ"ל. רק זה יש לישב דהא בלא"ה העלה הכו"פ בסי' יו"ד ס"ק י"א דהרמב"ם ס"ל דתקרובת עו"ג דאסורין גם שלא כדרך הנאתן גם נותן טעם לפגם אסור בהו יעו"ש אבל קושי' הראשונה דמנ"ל להרמב"ם להוציא הך מותר מפשטי' קשה טובא גם קשה לי דהא עיקר הדבר טעמא בעי אמאי יהי' אסור לכתחילה כיון דליכא הנאה דהוי מקלקל ואמאי לא שרי לכתחילה והנה לומר בדעת הרמב"ם דלהכי נקט רק בדיעבד משום חששא דשמנונית דאיסורא ולא איירי כשליבנה ועיי' בש"ך סימן יו"ד קשה טובא לומר כן דהרי הרמב"ם קאי כאן בה' ע"ג ולא בה' מאכלות אסורות ובודאי משמע דמשום איסורא דע"ג אוסר לשחוט בו לכתחילה ואפי' היכא דליכא חששא משום שמנונית כלל וכגון בחדשה או שליבנה באור ואפ"ה ס"ל דלכתחילה אסור וצ"ע טעמא מאי

[ג] ובתחילה נאמר מה דנראה בעיקר טעמו אמאי יהי' אסור לכתחילה ונבאר מקודם הא דלפום רהיטא נראה דאיסורא דע"ג ליכא רק בהנאה ולא ראיתי לאחד מן האחרונים שיבואר בו ההיפוך ולדעתי אינו כן דהנה הרמב"ם כתב בפרק שביעי מה' ע"ג ה"ב וז"ל ע"ג ומשמשי' ותקרובות שלה וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וכל הנהנה באחד מאלו לוקה שתים משום ולא תביא כו' ומשום לא ידבק בידך מאומה מן החרם וכ"כ הסמ"ג בל"ת מ"ה וחזינן לדעתם דס"ל דהך ל"ת דלא תביא תועבה בא לאסור בהנאה בע"ג ומשמשי' ולכאורה קשה לי מהא דבמס' ע"ג דף כ"א תנן אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכה ע"ג שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך הרי דאסור להשכיר ביתו לעו"ג מפני שהעו"ג יכניס בה ע"ג והרי אין הישראל הבעה"ב נהנה כלל במה שהעו"ג מכניס הע"ג לתוך הבית דהא העו"ג אינו מוסיף לו שכירות עבור זה וראי' ברורה לזה דע"כ איירי בדליכא הנאה מהא דהביאו התוס' שם ד"ה אף בשם הירושלמי דמדקדק מלשון המשנה דתני אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה הא במקום שאמרו למכור פי' בחוץ לארץ דמותר למכור משכיר אף לבית דירה ואם הי' בזה שום נדנוד הנאה מע"ג הא בודאי דגם בחוץ לארץ אסור שום הנאה וגרם הנאה שבעולם מע"ג וע"כ איירי בדליכא הנאה ואפ"ה בארץ ישראל ובסורי' אסור להשכיר לבית דירה משום הך ל"ת דלא תביא תועבה ומוכרח ע"כ דהך לאו אינו תלוי כלל בהנאה וגם בהכנסה גרידא לרשותו עובר על לאו זה וכמו הלאו דלא תעשו לכם אלילים דאינו תלוי כלל בהנאה רק העושה ע"ג אע"ג שלא נהנה עובר עליו וכמו כן הוי הך לאו דלא תביא דעובר על הכנסה גרידא וצ"ע על הרמב"ם וסמ"ג שכתבו דקאי על הנאה

[ד] והנראה בדעתם דס"ל דהך משנה הוי רק אסמכתא בעלמא מדרבנן דמן התורה לא בא הכתוב רק לאסור בהנאה ורק מדרבנן אסרו גם בהכנסה גרידא לרשותו ואסמכוה על הך קרא דלא תביא ויצא להם זה מהך ירושלמי דקאמר דבחוץ לארץ מותר להשכיר אפי' לבית דירה וע"ש בתוס' ד"ה אף שהקשו על זה דהא לא הוי ממצות התלויות בקרקע דנימא דאינו נוהג רק בארץ ותירצו ז"ל מפני כשאמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך איכא למימר לא אסרה תורה אלא בבית ישראל שהוא בעצמו דר שם בעודו דר בו וכמו מזוזה דאינו חייב אלא בביתו בעודו דר בו ורבנן הוא דאסרוה שלא להשכיר כו' ובחו"ל הקילו עכ"ד התוס' והרמב"ם והסמ"ג יתרצו קושי' התוס' באופן זה דמן התורה לא אסור רק בהנאה ודרבנן הוא דאסרו בהכנסה גרידא ובחו"ל לא גזרו שוב ראיתי כעת בפרי חדש על הלכות ע"ג פרק ז' שכתב וז"ל ומ"ש שנ' ולא תביא תועבה כו' וק' דמאן לימא לן דהך קרא מיירי לנהנה דלמא כפשטיה דהיינו שמכניס ע"ג לתוך ביתו וכדלקמן בפרק עשירי דין ד' והנכון כמו שכתבנו דמהא דמתיר הירושלמי בחוץ לארץ להשכיר גם לבית דירה הוכיח הרמב"ם דבלא הנאה הוי רק