בשמים ראש קלב

ההוא שום תנאי ליתן לו קאנטראקט בודאי דאין ראובן מחויב ליתן לו כמבואר מהש"ס ב"ק דף ק"ב ע"ב גבי ריש גלותא ועתוס' ב"ק דף פ"ט ע"ב סד"ה כל ופשיטא דגם שותף א"י לבקש לו ענין מחדש מה של"ה תנאי בשעת שנכנסו להשותפות ורק בנידון הממון שתבע ראובן לשמעון לתשלום הקאפציע ועל י"ש הנה אם היה שמעון ממאן ליתן ממון כלל כפי שהתנה ביניהם בעת התקשרו בהשותפות אזי היה עוקר השותפות מכל וכל והיה יכול ראובן למכור בב"ד שלא מרצון שותפו עפ"י הד"ת אבל רק כשדחהו בלך ושוב כנאמר עם השאלה אזי כיון דלא אטרחי' לבי דינא לא נתבטל השותפות כמבואר בש"ע בסקע"ו בכ"מ כ"ז ראיתי לכתוב בקיצור רק להלכה ברורה כשמש והאריכות בזה למותר

סימן סב

שלום לאהובי ב"א היקר החריף המהולל כ' אלטיר הלוי איש הורוויץ ני'

הנה באת במגילת ספר כתוב חלי ע"י הב"ד ונפשך בשאלתך על דבר הקנין דרבנן אי מהני לד"ת והנה בתחלה אמרתי אמנע ידי מזה יען כי כבר דשו בה רבים מהאחרונים וביחוד כבוד מר אבא הגאון האמתי ני' בספרו ב"ל ח"ר בענין בכור הרים ידו בעים רוחו ומה אבא אחריהם מה כחי כי איחל להוסיף על דבריהם עוד בזה. אך יען ראיתי כי מאד תחלה פני להשיב לך על דבריך לכן סעיפי ישיבוני לאמר לאהבתך בל אוכל להשיב פניך ריקם ופניתי מהר לשום עיני בזה ואשר ישים ד' בפי אותו אדבר

ראיתי מה אשר הבאת מההוא דש"ס גיטין דף ך' אמר רב חסדא יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא א"ל רבא מ"ט אילימא משום דכתיב וכתב והכא איהי קא כתבה משום דנותנת שכר הסופר דלמא אקנויי אקני ליה רבנן דפי רש"י ז"ל דהוי כמו דיהיב לי' איהו דהפקר ב"ד הפקר מזה רצית להביא ראיה כיון דמהני להיות חשוב כמו שכתב הבעל דמהני לד"ת. הנה לזה אין לך להביא ממרחק לחמך הלא זה היכא דמבואר להדיא דמטעם הפקר ב"ד הפקר הוא דמהני לד"ת נמי הרי זה מבואר בגיטין דף ל"ו וביבמות דפ"ט ובכ"ד היכא דהפקר ב"ד הפקר מאיזה סייג ותקנה דהי' בידם הכח להפקיר ממונו ש"ח ומהני גם לד"ת ע"ש והעיקר אצלינו דמספקינן בכל קנין דרבנן דעלמא אי מהני לד"ת אי הוי ג"כ מטעם הפקר ב"ד וכו' ומאן דס"ל דמהני לד"ת הוא דס"ל דבקנין דרבנן נמי אמרינן לפי שהפקירו והפקיעו ממונו של זה ואוקמוה ברשותו של זה לפי שהיה בידם הכח להפקיר ממונו של זה ולזכות לזה זכות גמור מה"ת וכדילפינן לה נמי התם בהש"ס מאלה הנחלות וכו' ע"ש וכמבואר זה בהפוסקים

ומה שהבאת מש"ס קידושין דף י"ז ע"ב ורצית להוכיח משם להיפך דל"מ דרבנן לדאורייתא דאיתא התם אמר רבא ד"ת נכרי יורש את אביו וכו' גר את הנכרי אינו אלא מדברי סופרים דתנן וכו' גר יכול לומר לנכרי טול אתה ע"ז ואני מעות וכו' משבאו לרשות גר אסור ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי יהיה אסור דקשקל חליפי ע"ז ורצית לומר דא"א דקונה מדרבנן מועיל ד"ת מ"ש דפריך דאי ס"ד דאורייתא הא אפי' מדרבנן נמי קנינו ד"ת. ידידי ב"א יקירי לא העלית זאת בכור הבחינה דמה ענין קנין דרבנן מועיל לד"ת שייך התם כיון דא"נ דהוי רק מדרבנן ג"כ הוי אסור חליפין וכמו שבאמת הקשו כן התוס' שם ותירצו דשפיר קאמר רק דאי ס"ד דאורייתא דוקא משום דאי הוי הירושה רק מדרבנן בכה"ג לא אמרו שיורש הגר כיון דעי"כ יהי' אסור לו ולא יועילו בתקנתם ול"ש כאן דבריך שתאמר להוכיח לענין הפקר ב"ד דלא אמרו לחובה דלכן לא אמרו שירש כאן דמה הפקר ב"ד שייך דאלו הוו אמרו גם הכא שירש הגר אף בלאו הפקר ב"ד כלל דא"נ הוי רק מדרבנן הוי אסור משום חליפי ע"ז אך לקמן אבאר לך מה שנראה לומר גם כאן היפך דבריך לפי דברי אפרש כמו שאבאר לעיניך

וראיתי בספרא דמר אבא מו"ר ני' שם שהעלה דענין הפקר ב"ד הפקר חלוק מהך דקנין דרבנן דהאי דקנין דרבנן הוא רק מטעם שהבעלים נתיאשו ע"י קנינו והוי כהפקירו ולכן ל"מ רק היכא דהוי ברשותו דהוי כזוכה מן ההפקר ד"ת דהרי רשותו קונה לו ד"ת אבל היכא דליתא ברשותו אזי כיון דהקנין דרבנן שתקנו לו אינו זוכה רק מדרבנן בעלמא לא מהני זכייתו ד"ת ורק מדרבנן בעלמא בכה"ג ולכן כתב בהאי דגזל עצים דסוכה דה"ט דחשוב שלו ד"ת דכיון דחז"ל תקנו לו הקנין משום תקנת השבים לכן נתיאש ממנו הנגזל דהוי כהפקר וקנה לו חצרו ורשותו ד"ת מן ההפקר שפיר ע"ש והנה לכאורה צריך להבין את דברי כבוד מר אמו"ר ני' דבשלמא בלוקח ומוכר או בכה"ג דבהיתרא אתי לידו הוא דאיכא למימר כן דהיאוש מועיל דומיא דאבידה ולכן אמרינן דכיון דע"י קנין דרבנן נתיאשו בעלי' ממנו והוי הפקר שפיר משא"כ בגזילה דבאיסורא אתי לידו הרי יאוש לחודא לא קני בלי ש"ר ול"ח הפקר לגבי' דגזלן וע"כ צ"ל להבין דבריו לפע"ד דה"פ דאחר שנתיאש ע"י שהקנו לו חכמים דזה חשוב שוב כאתי לידו בהיתרא דמהני בתר הכי היאוש שנתיאש ע"י הקנין דרבנן שלו ולכן הוא דזכתה לו חצרו ד"ת מהפקרו ואולם דעדיין קשה לי להבין דבריו שהעיר דכל היכא