בשמים ראש קכד

רק קנין אתן דאפלגו בי' קמאי ועיין בסרמ"ה בחו"מ דל"מ והב"ש בס"ס נ"א פסק דהוי ספיקא דדינא ואין מוציאין מיד המוחזק וא"כ מכל הלין טעמים שביארנו נ"ל ברור לדון דאין מקום לחייב המתחייב ואפילו באתרא דנהיגין בקנין הת"כ כמנהג הסוחרים כמו שביארנו

אלא דעדיין יש לעיין ביה לכאורה בעשה עמו הת"כ בסתם ולא ידעינן דלמא הוי על דרך שבועה דלמא לא ניזל לחומרא דאי משום שבועה פשיטא דמחויב לקיים שבועתו וסתם נדרים ושבועות להחמיר אזלינן אך נראה פשוט דל"ד כלל להתם דהתם הרי נדר ונשבע בודאי ורק דלא ידעינן אופן נדרו הוא דאמרינן דסתם נדרים להחמיר משא"כ בשלא נדע אם עשה נדר או שבועה כלל דהרי הכא כיון דהוי סתמא הת"כ וא"כ כשהמנהג התגרים נמי בת"כ לקנין שרי וכן מבואר בהדיא בחו"מ מדברי הג"ה בסקכ"ט ס"ה מדכ' התם לענין ערב ואפי' נתן לו ת"כ אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך ומ"מ כופין אותו לקיים שבועתו ע"כ הרי מבואר בדבריו של הג"ה למעיין היטב דהיכא דמנהג התגרים בת"כ נמי לקנין אין לחוש דלמא ל"ה לקנין על הסתם רק לשבועה דת"כ דשבועה ודקנין חלוקין זה מזה כמבואר בסמ"ע בסימן ר"א ונ"ל דה"ט דלא אסרינן על הסתם משום ספק שבועה משום דקיי"ל דידים שאינן מוכיחות ל"ה ידים ועיין ברמב"ם בפ"א מה' נדרים הלכה כ"ג וה"נ בת"כ היכא די"ל דדלמא לקנין הוי במקום שמנהג התגרים לקנות בת"כ לקנין דשרי דה"ל ידים שאינן מוכיחות דל"ה ידים וא"כ אינו דין בנ"ד די"ל עוד דרק על דרך השטאה נתכוין כנ"ל ורק כדי לרצותו לבלי לעשות מלאכתו בש"ק בודאי דאפי' יד שאינו מוכיח ל"ה דאדרבה דמוכח להיפך דל"ה כוונתו לשם שבועה דבכה"ג כ"ע מודו דשרי וע' בתוס' קידושין ד"ו אם לא שיפרש דהוי הת"כ על דרך שבועה אז מחויב לקיים שבועתו בממון שהתחייב מכח הת"כ שעל דרך השבועה כנל"ב לענין דינא

סימן נה

בשו"מ סקס"ג בדבר ראובן תבע לשמעון בע"פ איזה סך והביא שמעון כתב מראובן שקבל ראובן הסך הנ"ל ממנו וע"ז טען ראובן שלא נתן לו הכתב רק לפנים נגד שאר השותפין והאמין לו שאף שנותן לו כתב פטורים מ"מ יתן לו הסך שהלוה לו וכ' הבעל המחבר הנ"ל וז"ל והנה הדבר פשוט כמ"שכ מעלתו שאינו נאמן במגו דמזויף אף שהשטר אינו מקוים מ"מ הוי מגו להשביע דהא היא מלוה ע"פ ואינו מגיע לשמעון רק שבועה וכל שיש לו כתב פטורים רק שאינו מקוים א"כ אין מגיע לו רק שבועה ומגו להשביע לא אמרינן והביא שכ"כ הב"ש סצ"ו סק"ח דאין אומרים מגו להשביע וכו' עכ"ל ממש ע"ש

וכמה גדלה התימה איך לא דקו שניהם השואל והמשיב בדין זה דרק אצל הנתבע אם הוא יתן כתב שחייב להתובע הוא דהוי צריך למגו לפטור א"ע מהממון שהתחייב ע"פ הכתב שהובא לפנינו כמבואר בחו"מ בכ"מ משא"כ התובע א"צ למגו ובכ"ע יוכל להשביע להנתבע היסת על טענתו ואף אם נתן הכתב הרי יכול לטעון השבע לי אם לא היו לפנים דעל שום טענת ברי שלו יכול להשביע להנתבע היסת ורק דהתם בב"ש לא קאמר רק כיון דליכא דין השבעת כתובה על טענת צררי תוך זמנו לא אמרינן מגו דאי בעי הוי טען צררי אח"ז דהוי בעית אשתבעי דמגו להשביע ל"א משום דהתם על הטענת צררי תו"ז לחודא ליכא דין שבועה אצלה משא"כ בשבועת היסת דעל כל טענה יכול להשביע התובע להנתבע היסת וא"צ למגו הכא כלל וזפ"וב

סימן נט

על דבר אשר דרש נדרשתי מכבוד אהובי בני יקירי ה"ה הרב הגדול החריף ובקי חכם ושלם כש"ת מוה' חיים ארי' הלוי איש הורוויץ ני' מקראקא להגיד לו את דבר המשפט לאשר נברר לשליש עליו אודות הפרימעסע והוא מה שבעלי בתים הגדולים בעיר יויען סוחרי השטרות הגדולות המה הלאזין אשר יתנו בגורל הם ימכרו את אשר יעלה על שטרותיהם הלאזין בגורלות ע"י הפרימעסין אלו שימכרו לאחרים ויתנו עדיהן בם איך שמכרו להם אותו הזכות כשיעלה על שטרותיהם הגדולות המה הלאזין הוא הגורל עלה והצלח אזי הקונים מחזיקי הפרימעסין ההם יקחו חבלם בנעימים כפי ערכם הנעלה והקונים קונים פרימעסין אלו בעד איזה סך טרם בא עת הגרלה מהלאזין כן הוא מנהג בין הסוחרים לקנות כאלו בכל עת וכעת מכר איש אחד בק' לחבירו פרימעסע אחר אשר יצא עליו הגורל שהגרילה בנימר הלאזע שלה ועלה לחלק הפרימעסע זו רכוש רב סך שנים עשר אלף ריי"כ ע"ו והמוכר שלא ידע אם בא העת הגרלה מכרה לאחר אך הקונה ידע שהגרילה זו ע"י טעליגראף כי כבר יצא עליו הגורל ברכוש הרב והלך ברמאות וקנה הפרימעסע מאת המוכר

והנה ראיתי בדבריך כי רצו בק' לדמות דין זה