ברית יעקב חלק ב רסה

ולא תרצה לקבל גט ממנו מחוייבת היא לקבל גט ממנו. וממילא אם אח"כ לא תרצה השניה לקבל גט ממנו תהי' עוברת על דת דנשבעת ואינה מקיימת, דמותר לגרשה בע"כ ואין בזה תקנת רגמ"ה כמ"ש הב"ש באע"ז (סי' קט"ו ס"ק ז') אם תשבע היא על איזה דבר שעשתה שאם תעשה עוד מחויבת לקבל גט ממנו ועברה על השבועה. נראה דהשבועה חל דהא חרגמ"ה הי' לטובתה שאל יגרש אותה בע"כ והיא יכולה למחול (ולא דמי לחרם שלא לישא שתי נשים דלא מהני ריצוי דידה כמ"ש הד"מ והב"ש (בסי' א' ס"ק כ) א"כ כיון דהשבועה חל עליה ועברה על השבועה הוי נשבעת ואינה מקיימת דהוי עוברת על דת ויכול לגרש אותה בע"כ: גם יש תקנה שיקח אשה שניה ויתנה עמה אם תשתפה אשתו ראשונה מחויבת לקבל גט ממנו. דכה"ג דמודיע לה מקודם ליכא איסורא דבל תחרוש על רעך כמבואר בסי' ק"ט. וכה"ג ליכא תקנת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ כמ"ש בתשו' מעיל צדקה (סי' ל"ג) ע"ש: ולכאורה קשה לדברי הב"ש מסדר הגט (סעי' פ"א) ויש מחמירין לומר אם נשבעה או נדרה שיתירו לה. וכן הוא בסדר מוהר"מ סי' ר"ו ומתירין לה אם נשבעה או נדרה ע"ז. דממ"נ ליכא בזה חשש רגמ"ה אפי' דעשתה נדר ושבועה א"כ הוי אנוסה בזה שתאמר רוצה אני לקבל הגט. מ"מ לא הוי כעובר על תקנת רגמ"ה לגרש בע"כ דכיון דאפילו לא תרצה לקבל הגט אם נשבעה לקבל גט ממנו. יכול לכופה בע"כ דאל"כ הוי כעוברת על דת דנשבעת ולא מקיימת. דליכא בזה חרגמ"ה. ואפשר משום דחיישינן דלמא גם הבעל עובר על שבועות ונדרים דכה"ג לא הוי דינה כעוברת על דת גם משום דרבים מקילין בנדרים כמ"ש התה"ד הביאו הב"ש שם סי' קט"ו ס"ק ז':] אך לענ"ד היכי דנוהגין להתיר בנשתטית לישא אשה אחרת ונשא אשה ואח"כ נשתפה אשתו הראשונה מחויב לגרש אשתו הראשונה. ואם מיאנה לקבל הגט והכתובה. אין עליו עוד איסור חרם. ויכול לגרשה בע"כ ג"כ אם רוצה. דאם נימא דאם נשתפה הראשונה תתגרש שני' משום שהוא נכנסה בגבולה א"כ לא בעי לאסובי לי' אתתא כדאמרינן כה"ג בכתובות (דף ס"ד) כיון דאגידה בי' לא יהיב לי' אחריתי. א"כ לא תרצה שום אשה להנשא. וע"כ כיון דמתירין לישא אחרת ונשאה. תו לא מפקי' מיני': ידידו דו"ש ג' כסליו שנת תקצ"ט פה וואלקאוויסק יע"א סימן ב תשובה לרב גדול אחד בדבר המאורע במחנו. בחור אחד נשא אשה ביום ו' חית טבת תרכ"ח ואחר היחוד במוש"ק ביום א' למחרתו נשתגעה לעין כל. (גם בלילה ליל מוצאי ש"ק נתודע לבעל אשר היא מטורפת בדעתה) כאשר ישנו גב"ע ע"ז. גם הוגבו עדות הרבה אשר בקיץ שנת תרכ"ז בחודש תמוז. אחרי שעמדה הנערה מחליה נטרפה דעתה והיתה משברת חלונות בכל יום. והיתה מכה אביה וקול צעקתה ובכייתה היו למרבה ועיניה היו משונות וכשהיתה הולכת בשוק הלך עמה שומר. כי בכחה הי' בתקפה. וע"א העיד כי מעת חליה ידוע לכל שהיתה משוגעת. ושני עדים העידו אחר שעמדה מחליה היו רואין אותה כמה פעמים במרה שחורה והעידו ג"כ אשר שמעו מרופאי' א"י אשר אמרו כי מטושטשת היא במוחה ויקרה לה פעם אחת בחודש איזה ימים. והבעל אומר כי בעת היחוד דברה ג"כ כמה דברי שטות ולא הניחה אותו להיות עמה כדכ"ה. ומכל התגלגלות הדברים נראה כי אבי הכלה וביתו הסתירו הענין והבתולה גם בעת הקידושין וחופה לא היתה שלימה בבריאותה רק היתה כדרך בעלי מרה שחורה ועפ"י גב"ע מרופא מומחה יהודי אמר לאבי הכלה שלא יעשה לה נישואין כי מחמת קולות כלי זמר יכולה להשתגע ביותר. אך רופא א"י אמר כי יהי' לבתו פעולה אם תנשא לאיש. ע"כ עשה אביה הנישואין לבתו. ואבי החתן לא ידע מכל זה. ולפי הנראה עתה שבה הבתולה לאיתנה ונשתפה. רק הבעל ואביו אינם רוצים לקרב שידורו הזוג. כי חוששים אולי יקרה לה עוד פעם אחרת אשר תשתטה. ואין אדם דר כו'. ואבי הנערה אינו רוצה לריחוק בשום אופן. גם הוגבה עדות שהנערה הי' גדולה בסי' בגרות בעת הקידושין. ועתה נקשר הבעל בכבלי העיגון זה יותר משנה מחרם רגמ"ה. ע"כ תורף השאלה: הנה מתחילה נבאר בזה. אם גוף החרם של רגמ"ה שגזר שלא לישא אשה על אשתו אי הוי חרם דאורייתא או חרם הוי דרבנן. הרמב"ן בנימוקיו פ' בחוקותי. בפסוק כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת. כתב הכתוב הזה כולל כמה דברים. יכלול דין המעריך חייבי מיתות. ודין מי שמחרימים אותו בעת הכיבוש כמו שאמרנו. העובר על חרם ב"ד הגדול או של מלך ישראל כענין מעשה שאול. וזהו שנאמר שם ויפדו העם את יהונתן ולא מת כי לפי שאמרה תורה לא יפדה מות יומת אמר שם ויפדו העם את יהונתן ולא מת. כי בעבור שאירע נס על ידו ידעו כי בשוגג עשה. ומצינו אנשי יבש גלעד שעברו על שבועת הקהל. ולא באו אל המצפה וכתוב וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש לכו והכיתם את יושבי גלעד לפי חרב. ואין הסברא נותנת שעשו כל העדה רעה כזאת להמית אנשים רבים מישראל שאינם חייבים מיתה. ופנחס הי' שם. ועל פיו נעשה כל הענין ההוא. ועוד מצאתי באגדה בילמדנו תניא רבי עקיבא אומר החרם היא השבועה והשבועה היא החרם. אנשי יבש עברו על החרם ונתחייבו מיתה. ולכך אני אומר כי מן הכתוב הזה יצא להם הדין הזה שכל מלך בישראל או סנהדרי גדולה במעמד כל ישראל שיש להם רשות במשפטם. אם יחרימו על עיר בהלחם עליה. וכן אם יחרימו על דבר העובר עליו חייב מיתה והוא חיובו של אנשי יבש גלעד ושל יהונתן שאמר לו אביו כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי מות תמות יהונתן ומהיכן נתחייבו אלו מיתה מן הדין חוץ מן הכתוב הזה עכ"ל והמה קילורין לעינים. וכבר כתב הרשב"א בתשו' ובמרדכי הובא בחו"מ (סי' ב') דטובי העיר בעירן הוי כב"ד הגדול. וכל ציבור במקומו המה כגאונים שתקנו כמה תקנות לישראל ע"ש בסמ"ע. וא"כ מה שהחרים רגמ"ה ורבוותא טובי הוי זה דאורייתא כמ"ש הרמב"ן דהוי כחרם ב"ד הגדול ונשיא. וא"כ לפ"ז הוי ספק חרם רגמ"ה ספיקא להחמיר. ועי' בתשו' עה"ג (סי' נ"ג) שכתב אם כי הוי מחלוקת אי גזר רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו אפי' במקום מצוה דפו"ר. ואי לא גזר רגמ"ה במקום מצוה. כיון דלא אפסיק הלכתא אי גזר או לא הוי ספיקא דאורייתא לחומרא וספק חרם לחומרא ואסור לישא אחרת. וכן נראה מוכח מדברי הב"ש (סי' ט"ו ס"ק כ' וסי' קנ"ח ס"ק א') שכתב אם יש עד אחד שמעיד שמתה אשתו אינו נאמן להעיד ליקח אשה אחרת משום חרם רגמ"ה דאתחזק איסורא ואין עד אחד נאמן כמ"ש ביו"ד (סי' קכ"ז) וע"כ דס"ל דחרם רגמ"ה הוי דאורייתא. דאי נימא דהוי רק דרבנן עד אחד נאמן אע"ג דאתחזק איסורא בדרבנן כדמוכח מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' קכ"ז סעי' ג') שכתב היכא דאתחזק איסורא דרבנן אין הקטן נאמן מוכח דגדול נאמן אפי' היכא דאתחזק איסורא בדרבנן וכ"כ בהדיא בתשו' חכ"צ (סי' ס"ה) דע"א נאמן באיסור דרבנן. שכתב לדעת הריב"ש (סי' רמ"ה) בדבר שהוחזק לאיסור אין הקטן נאמן להוציא מחזקתו לא אמר אלא בקטן אבל בגדול אפילו קרוב ממש דאורייתא הדבר ברור דע"א מקרי ומהימן במילי דרבנן ע"ש: ובזה קשה לי על הב"ש באע"ז (סי' א' ס"ק כ"א) בשם הדרכי משה. דהטעם של חרגמ"ה משום קטטא איתקן. ולא משום דררא דאיסורא ע"כ היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד. כיון דליכא חשש איסור. דהא כתב התרומת הדשן (סי' רפ"א) וכ"כ הרש"ל בחולין. והביאם הט"ז והש"ך ביו"ד (סי' רי"ח סעי' ב'). דתקנת הקהל אפילו היכא דלא הוי למגדר מלתא דאיסורא. אם הי' בחרם הוי דאורייתא עי"ש. א"כ אפי' דנימא דתקנת רגמ"ה משום קטטא איתקן. ולא הוי למגדר מלתא מכל מקום כיון דהוי בחרם הוי דאורייתא. א"כ יש להחמיר בספיקא דפלוגתא. וע"כ דס"ל להד"מ והב"ש דגם חרם הוי דרבנן. ע"כ מיקל בספיקא. ועוד קשה לי אפי' דנימא דרגמ"ה גזר משום קטטא הוי ג"כ למגדר מלתא דגדול השלום. ושנוי המחלוקת. ואפילו בלא חרם הוי תקנת הקהל דאורייתא היכא דהוי למגדר מלתא כמ"ש הט"ז (בסי' רכ"ח סעי' ל"ב ס"ק מ"ב. ובסי' רמ"ח ס"ק ד) גם יש לומר דטעמא דרגמ"ה הוי ג"כ משום מלתא דאיסורא. דא"כ כאשר יכעוס על אשתו ילך למדינה אחרת וישא אשה ויוליד בנים ונמצא אח נושא אחותו. כדר' אמי ביבמות (דף ל"ז) לא ישא אדם במדינה זו וילך וישא אשה במדינ' אחרת כו' ונמצא אח נושא אחותו: גם בהגהת מרדכי בכתובות פ"ב בס"ש המתחלת אלכה לי אל הגדולים. כתב דחרם דרבנן פקעה זיקה והביאו הרמ"א