ברית יעקב חלק א רמה

סימן לו ד"ה אולם הרשב"א דחה תירוץ זה עד סופו ועוד מיומא (דף ע"ז) לא משמע הכי עי"ש

ואין להוכיח דקרובי אישות הוי מדרבנן מהא דיבמות (דף ג'). דפריך לרב דאמר צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות. ולרב אסי דאמר צרת איילונית אסורה ליתנינהו. ומשני לפי שאינו בצרת צרה. ולדעת רבינו אפרים ורב האי גאון שהוא במכות (דף ו') בשטר צוואה שאחד מן העדים קרוב לאחד מן היורשים. אע"ג דלקרוב הוא פסול וכמאן דליתא דמי מ"מ גבי אח הרחוק דיש לו שני עדים לגבי' הוי עדות מעליא ולא אמרינן מגו דנתבעל לגבי עדות הקרוב בטל נמי גבי העדות לגבי הרחוק כריש לקיש בירושלמי דמכות (פ"א ה' ז'). א"כ משכחת צרת צרה לרב בסוטה דעדי קינוי וסתירה היו קרובים לאח זה שפסולין להעיד. שנסתרה אחרי הקינוי של אח המת דהוי סוטה שלא יהי' רשאי אח זה לישא אותה וכשרין לגבי שארי האחין והלך האח הקרוב ויבם צרתה של אח המת. ומת ונפלה לפני האח הרחוק מן העדים דלדידי' הוי צרת סוטה דהוי כטומאה דעריות ופטורה מן היבום וגם צרת צרתה פטורה. וע"כ דקרובי אישות הוי רק פסולי דרבנן ומדאורייתא עדותן כשרה א"כ אפילו האח הקרוב להעדים אסור לישא צרת סוטה א"כ לא משכחת צרת צרה. דזה אינו כיון דעדים מעידין עליה שזינתה תחת בעלה ומהימני עליה אע"ג דלגבי אח הקרוב עם העדים נימא דלא מהימני עליו לאוסרה עליו. מכל מקום אינו יכול לישא אותה וגם צרתה משום לתא דידה דמהימני עליה העדים שזינתה תחת בעלה והוי כאשת אח שפטורה מן היבום דהוי כערוה א"כ אינו יכול האת הקרוב לישא אותה וגם צרתה. ולא דמי לעדות ממון דהוי קרובים לאחד ורחוקים מן האחד דמהימני לגבי רחוק דהכא כיון דמהימני עליה א"כ משום לתא דידה דאין מניחין להתייבם לו ועוד כיון דהעדים מהימני לגבי האח הרחוק ולדידי' הוי צרת סוטה דהוי כערוה וכאשת אח שיש לה בנים א"כ לגבי אח הרחוק דמהימן עליו העדים מה שיבמה צרתה האח הקרוב לעדים. לאו כלום דלא תפסי קידושין בה דהוי כערוה א"כ ממילא לא הוי כלל השני' צרת צרה כיון דלגבי' מחשב הצרת סוטה כערוה דלא מהני היבום מותרת צרת צרה להתייבם לאחין]

סימן מה [ד"ה אך לפמ"ש הרשב"א בתשו' (סי' מ"א) דס"ס הוי כרוב עד סופו. ה"ה דמחמירין בהו למיחוש אפילו לספיק ספיקא עכ"ל]. ומזה קשה לי על כמה תשו' חכמי ספרדים להתיר בעגונה משום ספק ספיקא עי' קו"ע (אות שי"ז) ובב"ש באע"ז (סי' י"ז ס"ק פ"ד)

סימן צג (ד"ה אך מתוס' נדה (דף י"ת) ד"ה שליא בבית הבית טמא. שכתבו דפ"ה רוב יש להם ולד כו' עד מוכת דהתוס' לא ס"ל חילוק דהריב"ש דלא אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות רק ברוב התלוי בטבע של עולם]. וכן מוכח מתוס' פסחים (דף ז') ד"ה לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר פ"ה אע"פ דאיכא למתלי במוכר כמו בלוקח מספיקא תלינן לחומרא. ואין נראה לר"י דסמוך מיעוטא דחולין דשארי מעות לפלגא דמוכר והוי לי' רובא להיתר עי"ש. דלא ס"ל חילוק דהריב"ש דהכא לא הוי רוב בטבע ואפשר שיהי' זה כמו זה: