בניהו על יומא עז.

מִיכָאֵל, סָרְחָה אֻמָּתֶךָ. הא דקרי לישראל אומה של מִיכָאֵל נראה לי בס"ד דאיתא במקובלים דמלאך מט"ט שהוא חנוך בן ירד שעלה למעלה ונעשה גדול וראש למלאכים נקרא בשם מִיכָאֵל , ועיין בקהילת יעקב ז"ל ולפי זה שפיר קאמר לו סָרְחָה אֻמָּתֶךָ , כי הוא תחלתו היה אדם מן התחתונים ורמז לו בזה שיתעורר להמליץ טוב עליהם שהוא היה אחד מהם, ועליו אומרים בסליחות וְיַעֲמִיד מַלְאַךְ מֵלִיץ טוֹב לְהַגִּיד יִשְׁרֵנוּ.

וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי־אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים. נראה לי בס"ד רמז לו בלקיחת הגחלים שילך אצל ג' אבות שיהיו מחלים ומתפללים בעד ישראל, וכאשר עשה משה רבינו ע"ה בעת החרבן שהלך אצל האבות והעיר אותם שיתפללו בעד ישראל, ורמז לו זה ב' גֶּחָלִים ' שהם אותיות ג ' חלים רוצה לומר שיהיו ג' אבות חלים ומתפללים. וזכר לו שם הכרובים ללמדו טענה להציל ישראל, דאמרו רז"ל (סוכה דף ה:) נקראו כרובים שהם צורת נער שקורין לנער רביא, והיינו כרובים רוצה לומר כרבייא, ולימדו בזה טענה לדון את ישראל בתורת קטן שאיני מתחייב בשביל שהוא קטן ואינו שלם בדעתו, וכמו שאמר הכתוב 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ' רוצה לומר אני אוהב אותם כנער שהוא קטן ואם חטא אין עליו משפט חרוץ. והנה במדרש איכה (איכה רבה א, מא) בפסוק (איכה א, יג) 'שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי' איתא זה שאמר הכתוב (תהלים עא, יט) 'וְצִדְקָתְךָ אֱלֹהִים עַד מָרוֹם' כשם שהתחתונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו, כך העליונים צריכין לעשות צדקה אלו עם אלו, כי הקב"ה אמר למלאך שיקח גחלים מבינות לגלגל ומלאך אמר לכרוב אף על פי שגזר עלי הקב"ה ליקח הגחלים איני יכול ליכנס לפנים ממחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי ב' גחלים משם שלא אכוה הדא הוא דכתיב (יחזקאל י, ז) 'וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים' מהו 'וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן' אמר רבי יצחק שהפשירן ונכנס בכפו עיין שם, ונראה ודאי דגבריאל ידע דאחר כך ענוש יענש על אשר שינה שלא לקח הגחלים בידו, אך הוא עשה כן בעבור טובת ישראל ולא נתכוון להציל עצמו מן הכויה. ומה שאמר ' וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן ' רוצה לומר נָשָׂא תוקף החום מן הגחלים ואחר כך וַיִּתֵּן. או יובן נרמז וַיִּשָּׂא 'וי אש' רוצה לומר האש היה עושה וי גמור, אך נָשָׂא תוקף האש מן הגחלים וַיִּתֵּן אחר כך:

יְהָבוּ לֵיהּ עֶשְׂרִים וְחַד מַלְאֲכֵי, וּפַרְוָותָא דְּמַשְׁמְהִיג. נראה פַרְוָותָא דְּמַשְׁמְהִיג הוא המקום שקורין אותו עתה בשם בחרי"ן, שמשם מוצאין מן הים המרגליות שקורין לול"ו, ועתה מלכות פרס טוענת שזה המקום שלה ומלכות תוגרמה טוענת המקום שלה ולא נשתוו ביניהם ונשאר המקום ביד בעלים שיושבין בו, ואין זכות בו ובפירותיו לא לזה ולא לזה. ודע דעתה מלכות פרס שוה בדת עם מלכות תוגרמה, אבל מקודם היתה מלכות פרס עובדי עבודה זרה, ועם כל זה נשאר שם פרס על המלכות ההיא.

וּמָחְיוּהָ שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְנוּרָא. הנה ענין הלקאה זו דעבדי למלאך ומספר הששים יש בכל זה סוד עמוק והדברים אמורים בלשון משל ומליצה, ונראה דקרא ההלקאות בשם פלסי כי מלוי אותיות ' אֵשׁ ' א ל " ף ש י " ן הם פלס , וקראם פלסי כפי משפט הלשון המדבר בלשון רבים כמו גבר גברי איש אישי, וכיוצא בזה.

בְּהַהִיא שַׁעְתָּא עַיְּלוּהוּ לְדֻבִּיאֵל שָׂרָא דְּפַרְסָאֵי, וְאוּקְמֵיהּ בְּחֲרִיקֵיה. נראה הכונה על פי מה שאמר בקהילת יעקב ז"ל בשם סודי רזא וז"ל, גבריאל הוא הסופר שלמעלה, כמו שנאמר (יחזקאל ט, ב) 'קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו' והוא כדיין לפני כסא הכבוד וכל מקום שאמרו 'בא מלאך וחבטן' הוא גבריאל שהוא הדיין עד כאן לשונו. ולכן נראה דְּאוּקְמֵיהּ בְּחֲרִיקֵיה או בְּדוּכְתֵּיהּ, היינו שיהיה הסופר של בית דין של מעלה, ולכן כיון דנעשה סופר במקום גבריאל כ"א יום אמר לבית דין של מעלה כתבו לי כך וכתבו לי כך. ודע דכל זה הוא בעולם העשיה כי אין מציאות ומושב לשרים של האומות אלא רק בעולם העשיה כנודע, וידוע שיש מלאך מיכאל ומלאך גבריאל בעולם העשיה, ויש ביצירה גם כן מלאך מיכאל ומלאך גבריאל, וזה מלאך גבריאל אשר דבר עם דניאל הדברים האלה הוא גבריאל שבעולם העשיה, כי דניאל ע"ה השיג בעשיה כמו שכתוב בספר הלקוטים בענין מה שאמר דניאל (דניאל ז, ט) 'וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב' שהוא עתיק שבעשיה, ונראה דמה שאמר בסודי רזא שגבריאל הוא הסופר שלמעלה, והוא הדיין, רוצה לומר ממונה לעשות הדין הנגזר בבית דין של מעלה הוא גבריאל אשר בעולם העשיה.

אָמַר עַוֵי עַוֵי וְלָא אַשְׁגְּחוּ בֵּיהּ. נראה לי בס"ד דחכמים נקראים עינים כמו שאמרו רז"ל על פסוק (במדבר טו, כד) 'וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה' אך אלו המיימינים כנגד עין והמשמילים עין שמאל והוא צעקה וי על עין זו ועל עין זו, וזהו עוי עוי רוצה לומר וי עין וי עין.

מִנְעִי עַצְמֵךְ מֵחֵטְא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ רַגְלַיִךְ לִידֵי יִחוּף. נראה לי בס"ד קאי על עונות שאדם דש בעקביו שמתייחסים לרגלים, ולפי דברי מהרש"א ז"ל דמפרש רגליך על חטא של זנות מובן שפיר מה שאמר אחרי זה מִנְעִי לְשׁוֹנֵךְ מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, ואם יחטא בזה יחטא גם בזה, וכמו שנאמר עט"ר הרב מור אבי ז"ל (תהלים נ, טז) 'וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ'.