בניהו על יומא נו:

אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָאָה לְרַבִּי חֲנִינָא: הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִין אַתּוּן דִּכְתִיב: "טֻמְאָתָהּ בְשׁוּלֶיהָ". קשא למה לא הביא לו הוכחה מפסוק בהושע דכתיב (הושע ו, י) 'נִטְמָא יִשְׂרָאֵל' וכן בירמיה כתיב (ירמיהו ב, כג) 'אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא' וכן ביחזקאל איכא קראי דקרי להו טמאים? ונראה לי בס"ד בכל הנך מקראות יש לומר טומאתם כטומאת הנדה שסופרת ז' נקיים ונטהרת על ידי טבילה, כן הם טמאים בעונות ונטהרים על ידי תשובה, וכן מפורש ביחזקאל (יחזקאל לו, יז) 'כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי' לכן הביא פסוק טֻמְאָתָהּ בְשׁוּלֶיהָ דהיינו נדה שרואה דמים טמאים ושונים בראייתם לחשוב שהם מראות דמים טהורים, וזו תשאר בטומאתה ואינה נטהרת על ידי טבילה מאחר כי חושבת שהיא טהורה ודם זה אינו מטמא, אם כן נמצא מדמה לנדה שהיא טמאה ואינה נטהרת מטומאתה, וכן היא לא זכרה אחריתה כדי שתעשה תשובה ותטהר מטומאת העונות.

תָּא חָזִי מַאי כְּתִיב בְּהוּ: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם", אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים, שְׁכִינָה עִמָּהֶם. יש להקשות לשון תָּא חָזִי מושלל ההבנה והוה ליה למימר הָא כְּתִיב הַשֹּׁכֵן וכו'? ונראה לי בס"ד כונתו לומר מה שאמר הכתוב 'הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם' תָּא חָזִי בעיניך דבר זה דהכא, דהא גם בזמן הזה שפסקה הנבואה אתה רואה בעיניך שלא פסקה רוח הקודש שיש כמה צדיקים מגידים עתידות ברוח הקודש השורה עליהם ועושים אות ומופת בנס, שבזה יש הוכחה גמורה ששורה שכינה בישראל, דהא שורה על הצדיקים אף על פי שיושבים בין הרשעים. או יובן בס"ד אומרו תָּא חָזִי , כלומר אל תתמה איך יתכן שיהיו האור והחשך שוכנים במקום אחד, כי השראת שכינה אור והטומאה חושך, הנה תָּא חָזִי בעינים שהאור יוצא מן השחור שבעין שהוא חשך, וגם תראה בעין חלק לבן וחלק שחור עומדים זה בצד זה. ונראה דכונת המין בדבר זה לומר ראוי שלא תעסקו בתורה כי עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד וכו' וכנזכר באבות (משנה אבות ג, ו) ואיך תעסקו בתורה לגרום השראת שכינה ביניכם שאתם טמאים? והשיב לו דכתיב 'הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם' והיינו אותיות טומאה במלוי כזה ט י " ת ו א " ו מ" ם א ל " ף ה" א אותיות המלוי שהם תוך הפשוט המה אותיות יאלפו אמת כלומר אפילו בתוך טומאה 'יאלפו אמת' זו תורה, דכתיב בה (משלי כג, כג) 'אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר' שילמדו תורה, ולא יחושו אף על פי שבלימוד התורה יהיה השראת שכינה.