בניהו על יומא ד.

מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן, כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה. יש להקשות הוה ליה למימר 'עָלָה וְנִתְכַּסָּה וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן' או לימא 'עָלָה בֶּעָנָן וְנִתְכַּסָּה וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן' כי נתכסה ונתקדש המה באים כאחד, ואמאי הוצרך לומר בֶּעָנָן בכל חדא וחדא? ונראה לי בס"ד כל חדא בֶּעָנָן יש לה משמעות ורמז בפני עצמו להך מלתא דאתמר בה, והוא כי ידוע דמשה רבינו ע"ה זכה ליראה עלאה שהיא יראת הרוממות דאינו משים לב על שכר או עונש כי אם הוא ירא מהשי"ת בגין דאיהו רב ושליט על כולא וכל מה שהוא מביט ומסתכל יותר בגדולתו ורוממותו יתברך הוא מוסיף יראה יותר, ומה שאמרו רז"ל (ברכות לג:) על פסוק (דברים י, יב) 'וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה', דיראה היא מלתא זוטרתי גבי משה רבינו ע"ה היינו יראה תתאה שהאדם מביט על עונש או על שכר טוב, ולכן הוא ירא אלהים, ולא קאי על יראת הרוממות. וידוע מה שאמר המפרשים ז"ל על מאמר רז"ל (סנהדרין צח.) זכו ישראל עם ענני שמייא אתי, לא זכו עני ורוכב על חמור, ופירשו הכונה דהמשיח בא על ידי שלימות ישראל ביראה, אך אם זכו יבא על ידי היות להם יראת הרוממות שהם מסתכלים בגדולתו יתברך, ומתמלאים יראה, וזהו עם ענני שמייא אתי לא זכו עני ורוכב על חמור שיהיה להם יראה תתאה שהיא צורך הנאת חומר האדם עד כאן דבריו ז"ל, נמצא ענני שמיא רמז ליראת הרוממות. וזהו שנאמר משה רבינו ע"ה נִתְעַלָּה בֶּעָנָן כלומר היה לו יראת הרוממות ובה היה עילוי שלו, ובה נשתבח שזכה ליראת הרוממות שהיא יראה עלאה הנרמזת בענני שמיא. ומחמת שֶׁנִתְעַלָּה בֶּעָנָן שהיא יראת הרוממות זכה שֶׁנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן, רמז להארת שם אהו " ה שמספרו טוֹב [17] , וכל דבר שבקדושה כלול מעשר הרי שם זה הוא מספר עָנָן [170] , כי עשר פעמים טוֹב עולה מספר עָנָן, ולכן משה רבינו ע"ה נקרא טוֹב דכתיב (שמות ב, ב) 'וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב' ואמרו רז"ל (שמות רבה א, כ) טוֹב שמו, וגם זכה לקבל התורה שנקראת טוֹב, וידוע כי שם אהו " ה הנזכר הוא רמוז בראשי תיבות (בראשית א, א) ' אֵ ת הַ שָּׁמַיִם וְ אֵת הָ אָרֶץ' ומכאן יוצא שם זה בתורה, ונראה הטעם הוא כי התורה שנקראת טוֹב כמנין שם זה היא בחינת שָּׁמַיִם ובחינת אָרֶץ, דתורה שבכתב שָּׁמַיִם ותורה שבעל פה אָרֶץ, וכמו שאמרו חז"ל על פסוק (ישעיה נא, טז) 'וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ' שָׁמַיִם תורה שבכתב אָרֶץ תורה שבעל פה, ולכך נרמז שם זה שמספרו טוֹב בראשי תיבות ' אֵ ת הַ שָּׁמַיִם וְ אֵת הָ אָרֶץ'. והנה אם תצרף אותיות עָנָן שרומזים לשם אהו"ה שהוא מספר עָנָן כאמור, עם אותיות מֹשֶׁה יהיה מזה צירוף תיבת נִשְׁמָעֶנָּה שהיא 'עָנָן מֹשֶׁה' פירוש התורה נִשְׁמָעֶנָּה על ידי משה רבינו ע"ה שנתכסה בהארה של שם אהו"ה שנרמז באותיות עָנָן, ולזה אמר כאן וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן פירוש נִתְכַּסָּה בהארת שם אהו"ה שהוא בדעת הרמוז בענן כי בשלימותו בעשר הוא מספר עָנָן, נמצא ענן קמא רומזת על דבר אחד ובענן שנית רומזת על דבר אחר, לכך נקיט בענן בתרווייהו. ואומרו נִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן הוא ענין אחר, דידוע דמשה רבינו ע"ה זכה להארת יסוד דחכמה שנקרא קָדוֹשׁ, וגם נקרא מַעֲיָן [170] שהוא מספר עָנָן, שאם תצרף אותיות מ"י של מַ עֲ יָ ן לאות אחד שהוא 'נון' אז מַעֲיָן הוא עָנָן ולזה אמר וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן הוא יסוד דחכמה שנקרא מַעֲיָן שהוא רמוז באותיות עָנָן, ולכך בזה נקיט נִתְקַדֵּשׁ כי היא בחינת קָדוֹשׁ ונקרא קָדוֹשׁ כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, כי כל אלו הדברים הנרמזים בענן הם טעמים מספיקים שצריך הוא דוקא לקבל התורה לישראל ולא זולתו. ונראה לכך זכה משה רבינו ע"ה לשערי תפלה שהיה כוחו בפיו שלא היתה תפלתו חוזרת ריקם, והיינו כי מספר מֹשֶׁה ומספר עָנָן עולה תקט"ו כמנין תְּפִלָּה [מֹשֶׁה 345+ עָנָן 170 = תְּפִלָּה 515 = וָאֶתְחַנַּן 515] ולכן התפלל תקט"ו תפילות כמנין וָאֶתְחַנַּן , וגם זכה לומר שירה על הים שנקראת על שמו, דכתיב (שמות טו, א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַהֳ' והיינו ' שִּׁירָה ' [515] עולה מספר תקט"ו.