בניהו על סוכה מח:

שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן. קשא לקמן אמר 'ואותו היום נפגמה המזבח' ואיך יפגם באתרוגים? אלא מוכרח שרגמוהו באבנים! וכמו שכתב רש"י לקמן שנפגם על ידי אבנים שזרקו בו, וכאן אומר שרגמוהו באתרוגיהן ובעל כרחו צריך לומר שזרקו בו אבנים וגם אתרוגים, ועל כן קשא שכיון דזרקו בו אבנים להמיתו, וכמו שאמרו בירושלמי דאותו צדוקי מת מאותה רגימה, ואמאי זרקו בו אתרוגים גם כן? ונראה לי יש זרקו בו אתרוגים ויש שלא היה בידם אתרוגים והביאו אבנים וזרקו בו, אך זה דוחק דהא אמר 'וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן' דמשמע זריקת האתרוגים בו היתה מן הכל! ונראה לי דהם רצו להמיתו, ולכך זרקו בו אבנים, אבל אחר כך זרקו בו גם האתרוגים שנעשה תל אתרוגים עליו להורות כי מה שרגמוהו והמיתוהו היינו שהכחיש בתורה שבעל פה שהוא סוד המלכות וידוע שהאתרוג רומז למלכות שהוא סוד תורה שבעל פה. אי נמי אמרו רז"ל (ויקרא רבה ל, יב) ד' מינים דומים לארבע מיני בני אדם, יש בעלי חכמה ובעלי מצות ואלו נרמזים באתרוג, ויש בעלי מצות ואינם בעלי תורה ואלו נרמזים בלולב שהוא רק אכילה ואין בו ריח, ויש בעלי תורה ואינם בעלי מצות ואלו נרמזים בהדס שיש בו רק ריח, ויש לא זה ולא זה, ואלו נרמזים בערבה, ואלו הצדוקים נבדלו ופרשו מן חכמי ישראל שהם בעלי תורה ובעלי מצות כאתרוג וחלקו עליהם לכך רגמום באתרוגים הרומזים לחכמי ישראל שהם בעל תורה ובעלי מצות. ועוד נראה לי בס"ד כי הם רצו להרגו, אך אם היו מביאים אבנים להדיה להרגו לא היו מניחים אותם החכמים לכך הביאו אבנים וסלעים קטנים כמו כדורים של קנה שריפה וקשרום בעוקץ האתרוג וזרקו האבנים בו, והחכמים כשראו זורקים בו אתרוגים לא מחו בהם כי אמרו באתרוגים לא ימות, ולא ידעו שתלוי וקשור בהם סלעים קטנים שיש בהם שיעור להמית, ולכך נפגמה גם המזבח.

נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי 'וְנִסְכֵּיהֶם', וְנֶאֱמַר בַּשִּׁשִּׁי 'וּנְסָכֶיהָ', וְנֶאֱמַר בַּשְּׁבִיעִי 'כְּמִשְׁפָּטָם', הֲרֵי מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם, הֲרֵי כָּאן 'מַיִם', מִכָּאן רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה. נמצא נוסף בשני ובששי ובשביעי ג' אותיות 'מַיִם' לרמוז על ניסוך המים, ובזה תפח רוחן של צדוקים המכחישים בתורה שבעל פה, ולכך אין מודים בניסוך המים, דמה יענו לשלשה אותיות מַיִם שנוספו בשני ובששי ובשביעי שהם אותיות 'בוז'? וידוע דתורה שבכתב חסד הנקרא אהבה, ותורה שבעל פה גבורה שנקראת יראה, ולכך אותיות יראה ואהבה כלולים זה בזה מלמעלה למטה כמו שנאמר בזוהר הקדוש כי תורה שבכתב ושבעל פה כלולים זה, והכל נתנו מרועה אחד ואל אחד אמרן. ובזה יובן בס"ד (שיר השירים ח, ז) 'אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה', פירוש שאינו מודה אלא בתורה שבכתב שהיא סוד אהבה, דהוא מכחיש על ידי כך בניסוך המים 'בּוֹז יָבוּזוּ' לוֹ רוצה לומר מה שרמוז בימים של 'בוז' שהם שני וששי ושביעי יָבוּזוּ לִי, מבזים אותי, דמה יענה לתוספת אותיות 'מַיִם' שנוספו בימים אלו? נמצא יש רמז לנסוך המים שמכחיש בו מן התורה.