בניהו על שבת קה:

מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּכָה וְהִתְאַבֵּל עַל אָדָם כָּשֵׁר. הא דנקיט 'כָּשֵׁר' ולא אמר 'צַדִּיק' נראה לי, כי צדיק גמור נחשב כעשרה צדיקים, וכמו שכתב מהרי"א. והצדיק נקרא 'בן' דכתיב 'הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה' (תהלים ב, ז) ואם כן צדיק גמור הוא כנגד עשרה 'בן' [52] שעולים מספר 'כָּשֵׁר' [520].

הַמְקָרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו. נראה לי בס"ד, נקיט להו כסדר על דרך זו ואין צריך לומר זו והוא בְּגָדָיו כולל כמה מיני בגדים, דאפשר דיהיה בהם הפסד של עשרה זהובים או עשרים או יותר, כיון דבגדיו קאמר בסתם הא ודאי ימצא בגד ששוה עשרים זהובים, ואצטלית ששוה מאה מנה, אבל כֵּלִים אי אפשר שיבואו לידי הפסד רב כזה, כי כסף וזהב ושאר מתכות אין שייך בהם שבירה, ורק ימצא שבירה בכלי חרס וכלי זכוכית, ורחוק הדבר שיבא לידי הפסד גדול כמו שימצא בבגדים. ולכן נקיט בגדים תחילה, לומר לא מבעיא בגדים דאפשר שיבא לידי הפסד גדול, אלא אפילו שבירת כלים דלא ימצא בהם הפסד מרובה כבגדים, נמי חשיב כעובד עבודה זרה. ולא מבעיא שבירת כלים דעל כל פנים ימצא בזה הפסד ונזק, אלא אפילו פזור מעות דאין כאן הפסד כלל שיכול אחר כך הוא או אחרים לקבצם בשלימות.

כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר. הא דלא אמר 'כָּל הַבּוֹכֶה' אלא אמר 'הַמּוֹרִיד' נראה בס"ד, כי יש אדם בוכה מעט, שהדמעה נקשרת בעיניו ואין בה שיעור שתרד על לחייו, ועל זו לא נאמר דבר זה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו, אלא זה נאמר על 'הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת' שיש בהם שיעור רב, שהם יורדין על לחייו לעיני הכל. ומה שאמר רָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו רוצה לומר מיתה וקבורה כאחד, שתפול עליו מפולת בר מינן, והוי מיתה וקבורה כחדא, ומביא על זה שֶׁנִּתְגָּעַשׁ הָהָר שהיה זה ענין מפולת, שהיתה מיתה וקבורה כחדא.

יָמִים הֶאֱרִיכוּ, שָׁנִים לֹא הֶאֱרִיכוּ. עיין מה שאמר רש"י ז"ל. וקשה, והלא רבי יוחנן קאמר להדיא אינו מאריך ימים ולא אמר אינו מאריך שנים? ונראה לי בס"ד, בלשון המקרא יָמִים קאי על בלוי שנים בטוב, וְשָׁנִים קאי על רבוי שנים במספר, אך בלשון חכמים 'אֲרִיכוּת יָמִים' קאי על רבוי שנים במספר, כי לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.