בניהו על ראש השנה כה:

וְאוֹמֵר: "אַל תֹּאמַר: מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה". קשא כיון שהביא פסוק תורה אמאי הוצרך להביא פסוק זה מקהלת? ונראה לי בס"ד דהוא דריש לפסוק זה כן, אַל תֹּאמַר על הפרנס מֶה ולשון 'וְחָכְמַת מֶה לָהֶם' בירמיה (ירמיה ח, ט) כלומר הפרנס שבדורי מֶה הָיָה שאינו גדול וחשוב ותתלה החסרון בו לומר אינו ראוי לכך לא נענה בבקשת רחמים, אלא באמת החסרון תלוי באנשי הדור שבאמת הימים הראשנים היו דורות שלהם טובים מאלה וכמו שנאמר בגמרא דתענית דף כ"ד רבא גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מטרא, אמרו ליה והא רב יהודה בעת רחמי ואתא מטרא והשיב להם מה יעשו פרנסי הדור שאין דורן דומה יפה! עיין שם, לכן אמר אל תתלה בפרנס אלא תאמר יָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ היו הדורות טוֹבִים מֵאֵלֶּה , על כן הביא פסוק דקהלת ללמדנו טעם לענין זה לומר אל תתמה על הדבר שאמרתי לך לחשוב פרנס של דור זה כמו פרנס דורות הראשונים, כיון שאין אתה רואה יוצא ממנו פעולה בבקשת רחמים על דורו כאשר נמצא בפרנסים הראשנים, ולזה הביא פסוק זה שאומר לך אל תתלה החסרון בפרנס אלא בדור.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, עָמַד עַל רַגְלָיו מִכִּסְאוֹ, וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. קשא הוה ליה למימר 'כֵּיוָן שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל'? ונראה לי בס"ד ללמדינו שלא המתין עד שקרב אצלו אלא כיון שראהו מרחוק עָמַד מִכִּסְאוֹ. ועוד נראה לי דייק לומר כֵּיוָן שֶׁרָאָה 'אוֹתוֹ דייקא אף על פי שלא ראה המעות בידו לא חש שמא לא קיים גזרתו בשלימות, אלא סמך על ענוה של רבי יהושע שודאי נטל מעותיו בידו ובא, ולכך קודם שראה זה עמד מכסאו לכבודו.