בניהו על ראש השנה יח.

עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שְׁלוּחִין יוֹצְאִין. קשא מניינא למה לי ולמה האריך, והוה ליה למימר 'עַל אֵלּוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין'? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב טורי אבן ז"ל על מה שאמרו 'עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית' פירוש כדי שידעו באיזה יום יתענו ובזמן הזה איירי, אבל אין לפרש מפני התענית מלתא פסיקתא קאמר בזמן הזה כדי שיתענו ובזמן הבית כדי שלא יתענו דאסור בתענית מפני שהוא לששון ולשמחה, דאם כן ליפקו נמי בזמן הבית אתמוז וטבת שימי צום שלהם בזמן הבית היה לששון ולשמחה עד כאן לשונו. ולפי זה מתורץ שפיר דהוצרך לומר 'עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים' דאם אומר 'עַל אֵלּוּ יוֹצְאִין' ולא נקיט בהו מנין הוה אמינא דלעולם על אב יוצאין גם בזמן הבית ונמצא עם אייר הם שבעה חדשים, כי בזמן הבית יוצאין על אייר מפני פסח שני, והא דאין יוצאין על תמוז וטבת משום דאינם לששון ולשמחה כמוט׳ באב דאיכא ביה חיובא טפי בששון ושמחה, אבל על אלו אף על גב דעבדי בהו ששון ושמחה בזמן הבית לא קפדי עלייהו כולי האי לשלוח שלוחים בעבורם, אלא יעשו בהם הרחוקים ששון ושמחה כפי השערתם על פי הרוב, לכך נקיט בהו מנין לומר דלעולם הם ששה חדשים ואם כן בזמן הבית אפיק אייר ועייל אב.

עַל תִּשְׁרֵי, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת. קשא למה בניסן נקיט 'מִפְּנֵי הַפֶּסַח' ולא אמר 'מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַפֶּסַח' וכאן אמר 'מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת'? ונראה לי בס"ד כי בניסן ליכא קלקול אם לא יצאו שלוחים דאפשר להם לעשות שני ימים מספק ולא אתו לידי קלקול, ולהכי לא נקיט לשון תקנה דזה לשון המורה על היכא דאיכא קלקול, אבל בתשרי נקיט תקנה מפני שיש בו יום הכיפורים דאי אפשר להם לעשות שני ימים מספק דאין כח בציבור להתענות שני ימים וב' לילות רצופים ומוכרח לעשות יום אחד ואיכא קלקול אם יטעו ולא יכוונו היטב, וכמו שאמרו בגמרא דרבא היה נוהג להתענית כיפור בבבל שני ימים מספק ופעם אחת נזדמן דחשתכח כוותיה והציבור לא צמו כיפור בזמנו, לכך נקיט לשון תקנה.