בניהו על פסחים נז.

אַמְרֵי: מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווּ יָתְבֵי. מַלְכָּא אָמַר: גַּדְיָא יָאִי, מַלְכְּתָא אָמְרָה: אִמְרָא יָאִי. יש להקשות למה הוצרך תלמודא להקדים דברים אלו ולומר 'מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווּ יָתְבֵי'? ונראה לי בס"ד דבא ללמדנו, שלא נאמר דבר זה נעשה במקרה על ידי סיבה שהיו המלך והמלכה אוכלים על השלחן, שהביאו לפניהם בשר גדי ובשר טלה ובעוד הבשר בין שיניהם דברו בו, לכן בא בעל המאמר להודיענו, דהמלך והמלכה היו יושבים כאורחייהו בשתיקה במקום ישיבה, ולאו שעת אכילה היתה ואין העת גורם לדבר בעניני אכילה ולא הוי עידנא לדברים אלו, ועם כל זה דברו בדברים אלו כי מן השמים היה זה כדי שיקבל יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי ענשו ודבר זה מוכח דנתגלול מן השמים כיון דהוו יתבי בשתיקה באין אומר ואין דברים, אלא יתבי במקום ישיבה ויצאו דברים אלו מבינותם.