בניהו על מגילה טו.

מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַלְאָכִי שְׁמוֹ. נראה לי בס"ד דרבי יהושע בן קרחה וחכמים סבירא ליה מלאכי ועזרא אחד הם, ורק רבי יהושע בן קרחה סבירא ליה עיקר שמו בתחלה היה עזרא ואחר כך נקרא מלאכי, ולזה אמר מַלְאָכִי זֶה עֶזְרָא הידוע שהוא שם דמעיקרא, וכמו שנאמר (בראשית ב, יד) 'וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת' ופרשו רז"ל הוא פרת דמעיקרא שנאמר בו (בראשית ב, י) 'וְנָהָרּ יֹצֵא מֵעֵדֶן' וחכמים אומרים מַלְאָכִי שְׁמוֹ רוצה לומר עיקר שמו הוא מלאכי דכך היה נקרא בתחלה ואחר כך נקרא עזרא, ולכן בנביאים דקדמי לכתובים נקרא בשם מלאכי, כי שם זה הוא היה הראשון ובכתובים נקרא עזרא, כי שם זה היה לבסוף. ומה שאמר רב נחמן מסתברא כמאן דאמר מלאכי זה עזרא דמשמע דפליגי ביה לאו על דברי רבי יהושע בן קרחה ורבנן קאי אלא בא לאפוקי מן רב דאמר מלאכי זה מרדכי. ולגרסא דגרסי לעיל אמר רב נחמן מלאכי זה מרדכי גרסי הכא אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא וכו', כי רב נחמן בסתם הוא רב נחמן בר יעקב, ומאן דגריס כאן אמר רב נחמן בסתם גריס לעיל אמר רב מלאכי זה מרדכי.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְּאֻלָּה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי'. יש להקשות מנא ליה שיש זכות גדול בדבר זה לומר דבר בשם אומרו, ומנא ליה דהועיל זכות זה להביא גאולה? ונראה לי בס"ד, משום דקרא זה שאמר 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי' הוא מקרא יתר מאחר שאמר 'וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה' ואחר כך כתוב (אסתר ו, ב) 'וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ' אם כן ידענו שאסתר אמרה הדבר בשם מרדכי, ולפי זה פסוק זה של 'וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי' מקרא יתר, וכיון דבמגילה הזאת שנכתבה זכר לנס של הגאולה נכתב בה דברים אלו שהם יתרים ודאי נכתבו דברים אלו היתרים ללמדנו שנס הגאולה שבעבורו נכתבה כל המגילה נעשה בזכות זה הדבר שאמרה אסתר למלך בשם מרדכי מפני שכל האומר דבר טוב בשם אומרו מביא גאולה לעולם! ונראה לי בס"ד שרמזו חז"ל בלשונם הטוב שאמרו 'מֵבִיא גְּאוּלָּה לְעוֹלָם' והיינו גְּאוּלָּה [45] גימטריא מ"ה ו'עוֹלָם' [146] גימטריא קמ"ו צרף שניהם יחד יהיה צירוף קוֹמְמָהּ [191] שהוא לשון קומה כי צרתם היתה מחמת קוצר קומה דעשר ספירות של תפארת ומלכות שהיו בסוד הקטנות והגאולה היתה על ידי שלימות שיעור קומה בעשר ספירות וכאשר פרשתי בס"ד ברמז הכתוב (ויקרא כו, יג) 'וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת' דאמרו רז"ל (סנהדרין ק.) שתי קומות ודוק.