בניהו על עירובין סג.

וְלֹא אַשְׁכְּחָן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ יְהוֹשֻׁעַ. מקשים והלא כתב הרמב"ם ז"ל כל הבטחה שהיא לטובה שיאמר הנביא לאיזה אדם מוכרח שתתקיים, ואין החטא גורם לבטלה משום הכזבת הנביא, וכאן איך אענש ובטלה ההבטחה הזאת? ונראה לי בס"ד שלא נתפרש שישאלהו בדבר הלכה, כי שאלה בדבר הלכה נרמזה ברמז, ופשטיה דקרא על מלחמות, ונתקיים זה, שהיה יהושע צריך לעמוד לפניו וישאלהו בדבר המלחמות שעשה, ולולי חטא זה היה נצרך לו גם בדבר הלכה לשאל ממנו דבר לגלויי מלתא אף על גב דאם נשכח עיקר הדין אי אפשר לשאל באורים ותומים עם כל זה ספק מציאות או גילוי מלתא באיזה דין יוכל לשאל, וכאשר הוכיח הרב ברבי יוסף ז"ל (אורח חיים סימן לב אות ד' דף יט:) , מהא דאמרינן בגמרא דמגילה (דפים ב-ג) מנצפ"ך צופים אמרום, ועוד הוכיח משאר מקומות דבספק מציאות יוכל הנביא להגיד עיין שם. וכתבתי אנא עבדא דגם אותם ההלכות שנשתכחו באבלו של משה רבינו ע"ה היו יכולים לשאל מן הנביא ומן אורים ותומים, איך אמרם משה רבינו ע"ה במשכן, דאין זה נחשב חידוש הלכה מחדש, אך כבר זכה עתניאל להחזירם מפלפול, ומן השמים פתחו לבו להחזירן, ולא יצטרך יהושע לשאל מאלעזר שיגיד לו באורים ותומים איך אמרם משה רבינו ע"ה במשכן דיוכל להשיב לו, ורק הם שאלו מאלעזר לחדש להם הלכות אלו איך הוא דינם, ועל זה אמר לו לא בשמים היא.

רַב הַמְנוּנָא רָמִי, כְּתִיב: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ", וּכְתִיב: "בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב". קשא הוה ליה להזכיר פסוק בִּשַּׂרְתִּי שהוא מזמור מ' קודם בְּלִבִּי צָפַנְתִּי שהוא מזמור קי"ט? ונראה לי בס"ד נקיט פסוק בְּלִבִּי צָפַנְתִּי ברישא, כי הוא בלאו הכי יש בו קושיא מצד עצמו בלבד, דהא האדם חייב ללמוד וללמד, ואיך אומר 'בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ'? לכן אמר 'כְּתִיב: בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ' דהוא מוקשה לפי פשוטו, ועוד אית ביה קושיא אחריתי מכתוב 'בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב'.

בָּעִי רַב אֲחָא בְּרֵהּ דְּרַב אִיקָא לְמֶעֱבַד לְהוּ עִיגְלָא תִּילְּתָא. פירש רש"י גדל שליש גדולו, והביא פירוש אחר שלישי לבטן, והקשה על פירוש זה מסנהדרין (סנהדרין סה:) דרב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה וכל מעלי שבתא אברי להו עיגלא תילתא, והתם מאי שלישי לבטן איכא הא לא הוה בבטן מעולם? עד כאן. ובסנהדרין שם כתב רש"י עיגלא תילתא גדול כאלו הגיע לשליש שניו וגמר גדולתו דהכי שכיח ומעלי למיכל כמו שאמרו במציעא ומגדלין אותם עד שיהיו משולשין. לשנא אחרינא שהיה טוב ובעל טעם כאלו היה שליש לבטן עיין שם, ולפי זה נתיישבה קושיא זו של רש"י הכא, ונראה כיון דפירושו בסנהדרין אחר פירושו דערובין הנה התם חזר ויישב הפירוש הזה דשלישי לבטן, וליכא קושיא. מיהו בשבת (שבת קלו.) איתא, רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע אקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועביד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה, פירוש יום שביעי ללידתו, וכתב הר"ן ז"ל בחדושיו, מכאן קשא למאן דמפרש בכוליה תלמודין עיגלא תילתא שהוא עגל בן שלש שנים, והכא משמע שאפילו בן שבעה ימים קרי עיגלא תילתא שהוא שלישי לבטן אמו? עד כאן לשונו. וקשא להר"ן ז"ל מה יענה לקושיית רש"י ז"ל הכא בעירובין דמקשי לפירוש שלישי לבטן מסנהדרין דקאמר עבדו עיגלא תילתא בספר יצירה? וצריך לומר דהר"ן מפרש כמו שאמר רש"י בסנהדרין שרוצה לומר בוראין עגל שמן וטוב טעמו כאלו היה שלישי לבטן. אכתי פש גבן לבאר כונת רש"י שהקשה קושיא זו הכא על פירוש שליש גידולו, מה תרץ הקושיא שיש להקשות על פירוש שליש גידולו מהא דשבת דף קל"ו דעבד להו עיגלא תילתא ביום השביעי ללידתו? וצריך לומר לרש"י אין מזה קושיא כלל, דהכונה שחט להם עגל ביום שבעה ללידתו שהיה גדול כמו עיגלא בשליש גידולו, דהיינו שנולד בדמות גדול כגודל בן ארבע וחמש חדשים, כי רש"י ז"ל במציעא דף ס"ח פירש עד שיהיו משולשין רוצה לומר שיעור שליש גדולם, ולא פירש כהרי"ף והרמב"ם שפרשו משולשין היינו בני שלש שנים, וכן פירש רבינו עובדיה ז"ל.