בניהו על חגיגה טז.

שְׁלֹשָׁה כִּבְהֵמָה; אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּפָרִין וְרָבִין וּמוֹצִיאִין רְעִי כִּבְהֵמָה. קשא למה בתלתא דהם כמלאכי השרת נקיט כמלאכי השרת בכל חדא וחדא וכן בבבא דשדים נמי נקיט כמלאכי השרת בכל חדא ונקיט כבני אדם בכל חדא וחדא, ולמה הכא כיילנהו לכולהו דנקיט בבהמה לבסוף בלבד? ונראה לי בס"ד משום דבאכילה ושתיה ופריה ורביה אינם כבהמה ממש כי הבהמה אינה אוכלת אלא שעורים ועשבים ושותה מים דוקא אבל בני אדם אוכלים כל מיני מאכל ושותין כל מיני משקה וגם עוד תכונת אכילתם משונה דבהמה מכנסת פיה לתוך המאכל והמים והאדם אוכל ושותה על ידי ידים וכן בפריה ורביה משונים דאדם משמש פנים כנגד פנים ובהמה פנים נגד אחור להכי לא אטרח תנא למנקט כבהמה בכל חדא אלא נקיט חדא אכולהו.

כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת; בַּקֶּשֶׁת וּבַנָּשִׂיא וּבַכֹּהֲנִים. נראה אף על גב דכתיב (ישעיה לג, יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ, התם בהעברה בעלמא וכאן איירי במסתכל שמאריך בהסתכלות שלו מיהו אם המלך הוא חכם ומלמדו תורה רשאי להסתכל כי זו היא מצוה דכתיב (ישעיה ל, כ) וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ, וְשׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח, ה) ולכן דוד המלך ע"ה שהיה מלמד לרבנן כדאיתא בגמרא (מועד קטן טז:) אמר יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ (תהלים קיט, עד) שאין חוששים לנזק הסתכלות בנשיא.

אַבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ. נראה לי בס"ד הגוף נקרא בית והאותיות נקראים אבנים בספר יצירה ולזה אמר אַבְנֵי בֵּיתוֹ פירוש אותיות בית הם מעידין בו כמו שנאמר (ישעיה מה, יא) הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי. וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ רמז לאותיות שהם למעלה מן אותיות בית שהם שטא והם כינוי לכוחות השטן דכתיב (יחזקאל כח, כד) מִכֹּל הַשָּׁאטִים אוֹתָם הם מעידין בו כמו שנאמר רז"ל (סוכה נב:) על פסוק (משלי כט, כא) 'וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן' כלומר עֵד דכן קורין באפריקי לסהדא מנון.

אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁרוּי בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ נְשָׁמָה. נראה לי בס"ד אותיות אדם החיק שלהם הוא אות דל־ת ותוכו של אות דל־ת במלואו הוא ת"ל כמנין נפש [430] ולזה אמר איזהו דבר ששרוי בתוך חיקו של אדם? זו נשמה דהיינו 'נפש' כי חיקו של שם אדם הוא אות דל־ת ותוכו של דלת הוא ת"ל כמנין נפש.