בניהו על ברכות סג.

תַּנְיָא הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר בִּשְׁעַת הַמַּכְנִיסִין פַּזֵּר בִּשְׁעַת הַמְּפֻזָּרִים כַּנֵּס. נראה לי בס"ד, רמזו לפי דרכם על פי מה שכתוב במדרש פליאה בבלעם, בקש לפתוח פיו – בא מלאך וסתמו, בקש לסתום – בא מלאך ופתחו. ופירשו המפרשים ז"ל הכונה: שרצה להזכיר עליהם שם אלקים שהוא דין, וכשהתחיל להזכיר אחר שהוציא מפיו אותיות 'אל' דשם אלקים, בא מלאך וסתם פיו ולא הניחו לגמור שם אלקים, ונמצא שלא הזכיר אלא אותיות אֵל שהם חסד. וכן רצה להזכיר עליהם שם י"ה בלבד שהוא דין, בא מלאך ופתחו שהניחו להשלים שם הוי"ה כולו שהוא רחמים. ולזה אמר: מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם הֳ' (במדר כג, ה) עכ"ד. וכן הענין כאן, רמז הלל עליו השלום לפי דרכו בשעת המכנסים , אם תראה מקטרגים שרוצים להזכיר על ישראל אותיות י"ה בלבד, וזהו מכנסים שאין מזכירין השם כולו, אתה פזר , תזכיר עליהם השם כולו שהוא רחמים. ובשעת המפזרים , שתראה המקטרגים רוצים להזכיר שם אלקים כולו שהוא דין, אתה כנס שלא תזכיר אלא אותיות אל שהוא חסד. או יובן: הקליפה רוצה לכנס אותיות שקר לחברם יחד לעשות עליהם בנין רע של יצר הרע, ואתה תשתדל לפזרם ולהפרידם. וזהו: בשעת המכנסים פזר. גם עוד רוצה הקליפה להפריד אותיות אמת זה מזה, ואתה תשתדל לכנסם ולחברם כדי לעשות עליהם בנין, שהאמת היא יסוד הבנין. ובזה יובן: אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר (משלי כג, כג) . 'קְנֵה' לשון בית ודירה, כמו: קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה (בראשית ו, יד) , וחיבור האותיות ביחד נקרא 'בית' כמה שכתוב בס' יצירה ג' אבנים בונות תשעה בתים. וְאַל תִּמְכֹּר לשון מך שלא תשפילם ח"ו אלא תחברם ותעשה עליהם בנין כי האמת היא יסוד בנין.

בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ (משלי ג, ו) אָמַר רָבָא אַפִּילוֹ לִדְבַר עֲבֵירָה. פירוש: צריך שתאמין שהכל נעשה בהשגחתו יתברך, דהיינו אפילו אם יצא ממך נזק לרבים או ליחיד, הן בממון הן בנזקי הגוף, תאמין שדבר זה הוא גזור על הנזק מן השמים, ורק נעשה על ידך משום דמגלגלין חובה על ידי חייב, לזה אומרים: היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. פירוש: הגנב רואה עצמו שליח ההשגחה, באומרו: דבר זה הוא גזור על אדם זה, ואם לא הייתי אני עושה היו אחרים עושים, ואם כן אין לי עון כל כך בזה.