בניהו על ברכות כא.

מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן לְאַחֲרֶיהָ מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתָ וְשָׂבַעְתָּ". מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה לְפָנֶיהָ מִן הַתּוֹרָה. צריך להבין, למה בַּאֲכִילָה אמרה תורה ברכה לְאַחֲרֶיהָ, וּבַתּוֹרָה אמרה תורה ברכה לְפָנֶיהָ? ונ"ל בס"ד, רמזה בזה לימוד מוסר גדול לאדם, שבעסק התורה לא יעשה גמר וסוף, לכך לא אמרה לברך לאחר הלימוד שלה, אלא רק בתחלת הלימוד, אבל באכילה יעשה לו גמר וסוף, שימשוך עצמו ממנה אף על פי שלא שבע כראוי, ללמד לאדם שבעסק התורה כל מה שילמוד יהיה בעיניו התחלה, אבל כשיאכל משהתחיל לאכול יהיה נחשב אצלו כאילו אכל כל מה שראוי לאכול, ויתן דעתו על סלוק וגמר אכילתו שלפניו.