בניהו על ברכות יג.

אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת - זוּ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, וְקַדְמֹנִיּוֹת - זֶה שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אַל תִּתְבֹּנָנוּ - זוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם (ישעיהו מג, יח) . קשה, הו"ל לאמר על שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת – אחרונות, כיון דקדמה להם יְצִיאַת מִצְרַיִם? ונ"ל בס"ד ע"ד שארז"ל (ברכות מא. ועיין טאו"ח ס' רי"א) : זית קודם לשעורים מפני שהוא ראשון לארץ בתרא [אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח, ח)] . נמצא אף על פי שקדם בכתוב גֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, חשיב הַזַּיִת ראשון מפני דנקיט שם הָאֶרֶץ קודם שזכר הַזַּיִת לכך נחשב הוא ראשון. וכן כאן, אף על גב דיציאת מצרים היתה בזמן קודם הכל, היא היתה בזמן היה להם דין בני נח, ואחר שניתנה תורה שנקראו ישראל ויש להם דין ישראל ויצאו מדין בני נח , פנים חדשות באו לכאן, ואין זמן שהיה קודם מתן תורה מתערב עם זמן שאחר מתן תורה, כי בתחלה היו בני נח, והנסים נעשו לבני נח. אך אחר מתן תורה יש להם דין ישראל, ולכן הנסים שנעשו בשעבוד מלכיות אין נטפלים לנסים של יציאת מצרים להיות נחשבים אחרונים אלא ימים הראשונים יפלו, ועתה הם ראשונות אצל ישראל אחר שנקראו ישראל, ונסים של גאולה האחרונה נחשבים אחרונות, וכמו דקרו לזית ראשון מפני שהוא ראשון לְאֶרֶץ בתרא, אף על גב דנזכרו קודם ממנו גֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן. ברם עדיין יש לדקדק, למה ביציאת מצרים נקיט תִּתְבֹּנָנוּ, ובשעבוד מלכיות נקיט תִּזְכְּרוּ? ונ"ל בס"ד, כי כל נסים שנעשו ביציאת מצרים יהיה דוגמתם בגאולה האחרונה, דכתיב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת (מיכה ז, טו) , ולכן נקיט 'תִּתְבֹּנָנוּ' לשון בִּינָה דמשמעותה להבין דבר מתוך דבר, כן כאן תביטו בכל דבר ודבר שנעשה ביציאת מצרים, ותציירו בדעתכם איך נעשה דוגמתו ממש בגאולה אחרונה, והרי זה מבין דבר של העתיד לבא מתוך דבר שנעשה ביציאת מצרים. אבל נסים שנעשו בשאר שעבוד מלכיות, אין להם שייכות בגאולה העתידה ואין צריך להיות דוגמתן לעתיד, לכן נקיט 'תִּזְכְּרוּ' דלא שייך בהם אלא רק זכירה בעלמא. והא דנקיט שעבוד מלכיות קודם יציאת מצרים? נ"ל דנקיט להו ע"ד 'לא זו אף זו' כלומר לא מבעיא שעבוד מלכיות דאין בהם חיוב של זכירה להזכירם בתורת חובה בכל יום, שלא תהיו זוכרים אותם לעתיד, אלא אפילו יציאת מצרים שהם נזכרים בכל יום בתורת חובה בתפלה ובקריאת שמע, גם כן לא 'תִּתְבֹּנָנוּ' בהם לעתיד.

שַׁאֲנִי הָתָם דְּהָדָר אַהֲדְרֵיה קְרָא. הא דאהדריה נ"ל בס"ד, מפני ששם יַעֲקֹב [182] רמוז בו דברים יקרים הוא מספר שילוב הוי " ה [26] אדנ " י [65] , ומספר שילוב אדנ " י [65] הוי " ה [26 וסך הכל עולה 182] , ועוד הוא מספר שבעה הויו " ת [182÷7=26] ששולטים ומאירים בעולם בכל ימי השבוע מיום הראשון עד יום השביעי, שהם בספירות חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] .