בניהו על ביצה טו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. הקשה הרב מהריק"ש ז"ל למה נכנס בלשון שלילה לומר אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא וכו' והוה ליה למימר אָדָם בְּיוֹם טוֹב אוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה עיין שם. ונראה לי בס"ד דאמרינן בסוכה (סוכה כז:) מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל, אמר לו: אלעאי, אינך משובתי הרגל, וקאמר התם טעמא משום שהיה רבי אליעזר: אומר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל שנאמר (דברים יד, כו) 'וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ' עיין שם, ולכן אמר רבי אליעזר עצמו כאן אֵין לוֹ לָאָדָם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא וכו' שבא לשלול מי שאומר שהוא יש לו תענוג כשילך מביתו אצל אוהביו וקרוביו דאינו רשאי בכך, וכן נמי היכא דהוא הולך לקבל פני רבו נמי סבירא ליה לרבי אליעזר דאינו רשאי, דהא רבי אלעאי תלמידו הוה, ועם כל זה אמר לו הכי, ולזה אמר בלשון שלילה אלא או אוכל ושותה אצל אשתו, או יושב ושונה בביתו. ברם יש להקשות למה נקיט 'יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה' והוה ליה למימר 'אוֹ שׁוֹנֶה'? ונראה לי בס"ד דאמרו בגמרא (מגילה כא.) גבי משה רבינו ע"ה כשלמד בסיני תורה מהקב"ה שהיה לומד הקשות מיושב והקלות מעומד, ובזה נתיישבו המקראות וכן צריכין לנהוג בבית המדרש, עיין שם. וידוע דהקשות יש בהם טירחא גדולה ואיכא למימר לא ילמד קשות ביום טוב משום טירחא, וכמו שאמרו (נדרים לז.) גבי הרב המלמד תורה לתלמידים בשבת, ולכן אמר יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה רוצה לומר ישנה גם הקשות דצריכין ישיבה ודינייהו בישיבה.