בן יהוידע על יומא ט.

מַאי דִּכְתִיב : (משלי י, כז) " יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה ". הקושיא של מַאי דִּכְתִיב פשוטה כמו שכתב הרי"ף ז"ל דפתח בְּיָמִים וסיים בְּשָׁנִים? ונראה לי בס"ד הכונה כי כהן גדול עיקר מעלתו וממשלתו הוא יום אחד בשנה שהוא יום הכיפורים דאין העבודה כשרה אלא בו בלבד, אבל בשאר השנה העבודה כשרה בו ובכל הכהנים בשוה, ולכן כדי להודיענו שהוא מדבר בכהנים גדולים נקיט יָמִים ולא נקיט שָׁנִים כי ממשלת כהנים היא למספר יָמִים שהם של ימות הכיפורים שבכל השנים, ובבית ראשון להיותם צדיקים גמורים היו מוסיפים יָמִים דהיינו יצא בשלום ביום כיפור זה בצדקות וכשרות יזכה ליום כיפור של שנה הבאה וכן על זה הדרך. אך שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה כי בבית שני שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה תוציא מהם קמ"א שנים לארבעה כהנים גדולים [שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק 40+יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל 80+יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיַּאבִי 10 או רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם 11=441] נשאר רנ"ט שנים לִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים אם כן נזדמן שבשנה אחת נתמנו בה שלשה וארבעה כהנים, זה נתמנה שני חדשים ומת ומינו אחריו וגם זה מת אחר חודש או שני חדשים, וכן השאר, נמצא יש שאפילו לכלל שנה שלימה לא הגיעו! וזהו שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה. ושאל וְכָל כָּךְ לָמָּה? פירוש למה פגעה בהם מדת הדין כל כך שיש בהם שלא נשארו בכהונה גדולה אפילו חצי שנה, וכי היתכן שהיו כל כך רשעים? ומשני לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים רוצה לומר אף על פי שהיה להם יראת שמים עם כל זה כיון דלוקחים אותה בדמים לא היתה מסומנת בידם ולא הצליחו בה שהיו נענשים בעבור זאת שחללו קדושת כהונה גדולה לקנותה בדמים!

מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁנֵי דְּבָרִים, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּבִזּוּי קָדָשִׁים. נראה לי בס"ד טעם שסיבבו ב' דברים אלו חרבן לשילה כי חלקו של יוסף הצדיק ע"ה שהוא צדיק יסוד עולם וגדר עצמו מן הערוה ביותר ולכן חטא זה של גילוי עריות גרם חרבן למקום ההוא. גם אותו מקום זכה לאכילת קדשים מה שלא זכה שום מקום בזאת אפילו הר המוריה שהיו אוכלין שם קדשים בכל הרואה וזה היה גם כן בזכות יוסף הצדיק ע"ה ואחר כי הקב"ה כיבד את המקום של שִׁילֹה באכילת קדשים יותר משאר מקומות והם חללו הקדשים בו לכך נחרב.