בן יהוידע על יומא ה

כֵּיצַד מַלְבִּישָׁן; לְמִסְבַּר קְרָאֵי. קשה הוה ליה למימר כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן לְמִסְבַּר קְרָאֵי דהמקראות מדברים במה שהלבישן מעיקרא ואין מדברים במה שמלבישן לֶעָתִיד לָבוֹא? ונראה לי בס"ד דהשואל מתחילה נתקשה לו בקראי שהם הפכיים ועלה בדעתו לתרץ המקראות כך דמה שאמר לו השם יתברך בצווי (שמות כט, ט) 'וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו' דמשמע חגירת אב ובנים בסדר אחד ולא יפסיק בלבישת בגד אחר בנתיים זה קאי על עתיד לבוא שבישרו דלעתיד לבוא גם כן הוא ילבשם בסדר זה וכמו שמצינו בענין תרומות ומעשרות דכתיב (במדבר יח, כח) 'וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת הֳ' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן' ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צ:) הכתוב מבשרו על עתיד לבוא שיחיו המתים ויתנו תרומה לאהרן הכהן ע"ה דבמדבר לא נהגו תרומות ומעשרות, וכן כאן מבשרו על העתיד שיחיו וילבשם כך בזה הסדר אך על לבישתם עתה ציווהו שילבישם לכל אחד בפני עצמו את הלבושים אפילו האבנט, ובתורה נתפרש ונכתב הסדר של עתה בעשייה והסדר של עתיד לבוא בעת הצווי כך עלה בדעת השואל לתרץ המקראות. אך זה התירוץ אי אפשר להיות אלא אם כן נניח במונח דלעתיד לבוא יהיה שינוי בסדר לבישתם ממה שהיה מקודם כמו שיש קצת שינויים בקרבנות של עתיד לבוא בבית שלישי בנבואת יחזקאל הנביא ע"ה, ואם לא יש לנו קבלה בדבר זה שיהיה שינוי בלבישתן לעתיד לבוא מסדר שנעשה מקודם, אין אנחנו יכולים לומר מדעתינו שיהיה שינוי כדי לתרץ המקראות, ולכן נתכוון השואל לשאול ולידע בתחילה כיצד מלבישן לעתיד לבוא שרצה לידע אם יש להם קבלה בסדר לבישתם לעתיד לבוא שאם ישיבו לו החכמים בבית המדרש שיש להם קבלה דלעתיד יהיה שינוי לבישתם שהאבנט של כולם תהיה הלבשתו בפני עצמו ביחד, אז ממילא יתיישבו המקראות דעתה יפרש המקרא של הצווי הוא מדבר על עתיד לבוא. ולזה אמר כֵּיצַד מַלְבִּישָׁן לֶעָתִיד לָבוֹא כדי לְמִסְבַּר קְרָאֵי ולא אמר כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן מעיקרא כדי לְמִסְבַּר קְרָאֵי כי לבישה דמעיקרא אין להסתפק בה דודאי כמו שאמרו גבי עשיה ומזה לא יוכל לתרץ המקראות. ודע אף על גב דשפיר משני דצריך למנדע למסבר קראי, הנה עוד מצי לשנויי דנפקא מינה לענין דינא אם אחד עשה לבניו או לאוהביו בגדים שלמים כתונת ומכנסיים ובגד ואבנט ונדר או נשבע שהוא בעצמו ילביש הבגדים האלה לכל אחד ואחד מהם כאשר הלביש משה רבינו ע"ה את אהרן ובניו דהשתא צריכין אנחנו לדעת איך הלבישן כדי לקיים זה שבועתו באותו הסדר ממש! והנה למאן דאמר (יומא יב.) שלא היה הפסק בין אבנט לאבנט אלא הלביש כל האבנטים בזה אחר זה צריך להבין למה נשתנה האבנט משאר בגדים? ונראה לי בס"ד דאבנט בא לתקן על הרהור הלב ובכל מצות שבתורה חוץ מעבודה זרה אין ההרהור חשוב כלום ורק בקדשים בעבודת כהנים פוסל כי עושה הכהן פיגול בהרהור בלבד לכן עשה להם שינוי באבנטים לחגור את כולם ביחד לעורר אותם באזהרת ההרהור שהוא כנגד האבנט כי אזהרה זו שייכה להם יותר.