בן יהוידע על יומא ד:

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו, כְּדֵי לְשׂוּמוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. פירש רש"י 'קאי על פרישה זו של ששת ימים' ונראה לי בס"ד דקאי רבי נתן על פסוק (שמות כד, טז) 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה' שפירש רבי עקיבא שֶׁבָּא לַחֲלֹק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה אך רבי נתן אמר שהוצרכה קריאה זו שקראו כדי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו כי מכח דיבורו של הקב"ה בא בקרבו כח רוחני שנכנס לתוך גופו ומירק האכילה שבמעיו כדרך האש היורדת מלמעלה ואוכלת הקרבנות וכאשר היה באש שירדה בתפילת אליהו הנביא זכור לטוב, ובזה המירוק נזדכך ונעשה כמו מלאך שמתקיים בלא אכילה ושתיה לכן תמצא תוך אותיות 'מֹשֶׁה' במילואם כזה מ" ם ש י " ן ה" א מספר מלאכי [101]. ומה שאמר 'כְּדֵי לְאַיֵּם עָלָיו כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה נְתוּנָה בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּרַעַד בִּרְתֵת וּבְזִיעַ' נקיט חמשה כנגד חמשה תיקונים שצריכים להיות שלמים בכל מצוה ובכל דבר שבקדושה שהם מעשה ודיבור כונה ומחשבה ורעותא דליבא שהם כנגד נרנח"י [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] והקב"ה עשה לו הכנה בחמשה אלה על ידי קריאתו שקרא אותו ואף על גב דבכתוב לא נזכר אלא (תהלים ב, יא) 'יִרְאָה וּרְעָדָה' הנה האימה נכללה ביראה דענין אחד הם וּרְתֵת וְזִיעַ נכללו 'בִּרְעָדָה' דענין אחד הם וקרובים זה לזה.

בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה. פירש רש"י 'גִּילָה' קאי על התורה. ונראה לי בס"ד הטעם שנקראת גִּילָה דאמרו בברייתא דאבות (משנה אבות ו, ו) התורה נקנית במ"ח מעלות ולכן נקראת גִּילָה [48] מספר מ"ח. והנה איתא בפסחים (פסחים קיז.) כי הוה רבא בעי למפתח בשמעתתא אמר ברישא מילי דבדיחותא ובדחי רבנן והדר יתבי באימתא ופתח בשמעתתא עיין שם. לזה אמר בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה.

רַבִּי זְרִיקָא רָמִי קְרָאֵי וְכוּ'. בזוהר ויקרא (זהר חלק ג' ב:) הקשה קושיא זו ומתרץ תרי ענני הוו חד דעאל ביה משה וחד דשארי על משכנא, וכתב במקדש מלך שם דענן שנכנס בו משה רבינו ע"ה בהר, היה מצד המלכות וענן שהיה במשכן, היה מצד הבינה עיין שם, נמצא ענן שנכנס בו משה רבינו ע"ה היה תחתון מן המלכות שהיא עקב וסוף דכל דרגין. ונראה לי בס"ד במלוי אותיות עָנָן יש מספר עקב [ע י ״ ן נ ו ״ ן נ ו ״ ן = עקב 172] והוא מספר בֶּעָנָן וזהו שנאמר (שמות כד, יח) 'וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן' רוצה לומר בענן של המלכות שהוא עקב הרמוז בתוך אותיות ענן ולא נכנס בענן העליון שהוא מצד הבינה. ומה שאמר מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וֶהֱבִיאוֹ בֶּעָנָן נראה לי דיליף זה מפסוק הקודם דכתיב 'וּמַרְאֵה כְּבוֹד הֳ' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן' כלומר נאחז בכח אותו מראה כבוד ה' ובא בתוך הענן. ונרמז גם כן שמו של הקב"ה בתוך אותיות הֶעָנָן כזה ה" ה ע י "ן נ ו "ן נ ו "ן ראש המלוי עולה כ"ז [27] כמנין שם הוי"ה עם הכולל רוצה לומר בא בכח שמו יתברך הרמוז 'בְּתוֹךְ הֶעָנָן'. ומה שאמר מַה לְּהַלָּן 'שְׁבִיל' אַף כָּאן 'שְׁבִיל' נראה לי עָנָן במילואו [עי"ן נו"ן נו"ן] עולה מספר ' שְׁבִיל ' [342] .

לָמָּה הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר. פירוש כיון דלשון דִבּוּר הוא בהרמת קול ולאו בלחישו, למה הוצרך להקדים לו קריאה והלא כיון דדברי הנבואה באים לו בהרמת קול הוא נותן דעתו אל הדברים מאיליו ולא אצטריך לקראו בשמו תחילה כדי שישים לבו ודעתו אל דברי הנבואה? ומשני אין הכי נמי לא אצטריך לזה אלא עשה כן לְלַמֵּד דֶרֶךְ אֶרֶץ , שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאוֹ אף על פי שמדבר עמו בהרמת קול.