בן יהוידע על יומא מז.

נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. נראה לי בס"ד אין עבודה כשרה בשמאל בכל ימות השנה ורק ביום הכיפורים שהקטיגור נעשה סניגור לכן עושה עבודה בשמאל שנוטל הכף שבו הקטורת בִּשְׂמֹאלוֹ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית , שֶׁהָיָה חוֹפֵן אַרְבַּעַת קַבִּין בִּמְלוֹא חָפְנָיו. פירש מהרש"א זה הוא רבי ישמעאל בן פאבי הנזכר לעיל בפרק קמא (דף ט.) בכהנים ששמשו בבית שני אך לעיל קראו אותו על שם אביו וכאן על שם אמו משום דבעי לאסוקי מלתא דאמו זכתה לכך לשבעה בנים כהנים גדולים עיין שם. ונראה לי בס"ד טעם לדברי מהרש"א ז"ל כי תחילה כאשר מינו אותו קראו אותו על שם אביו כנהוג דעדיין לא ידעו זכות אמו שגרם לו גדולה זו אך אחר שחקרו ודרשו מאמו על בניה ידעו שזכות אמו גרם לכך היו קורין אותו תמיד על שם אמו.

מֶה עָשִׂית , שֶׁזָּכִית לְכָךְ?. דקדק מהרש"א למה תלו בזכותה ולא בזכות אִישָׁהּ? עיין שם. ונראה לי בס"ד דהם ידעו האי דרשה דאשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש ממשבצות זהב שנאמר (תהלים מה, יד) 'כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ' אך הם היו תמהין דהצניעות תספיק לזכות לכהן גדול אחד והיא זכתה לְשִׁבְעָה 'מֶה עָשִׂית' חסידות יתירה בצניעות 'שֶׁזָּכִית לְכָךְ?' ועוד נראה לי בס"ד הא דלא תלו הדבר בבעלה מפני שבעלה כהן ואמאי אהני זכותו לעשות שבעה בניו כהנים גדולים והוא לא זכה לעצמו שיהיה כהן גדול אלא ודאי זכות האם גרם. ועוד נראה לי בס"ד כי אפשר כל השבעה בנים לא היו כהן גדול בחיי אביהן ואם היה בזכותו היה זוכה לראות ולשמוח בגדולת בניו שבאה להם בזכותו ולכן אמר 'וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי בָּנֶיהָ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד' ולא אמר שראה אביהן והיינו משום דאביהם נפטר קודם. ומהרש " א תירץ דאפשר דאלו השבעה בנים לא היו לה מאיש אחד עיין שם ואנא עבדא נראה לי מציאות אחרת דאפשר בעלה היה לו בנים מאשה אחרת ולא זכו אלא בניה של קמחית.

אָמְרָה לָהֶם : מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קַלְעֵי שְׂעָרִי. יש להקשות מה תליא הא בהא? ועוד למה אמרה 'קַלְעֵי שְׂעָרִי' ולא אמרה שְׂעָרִי בסתם? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סא.) בפסוק (בראשית ב, כב) 'וַיִּבֶן הֳ' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע' מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה לאדם, והקשינו [בֶּן יְהוֹיָדָע בְּרָכוֹת דַּף סא.] למה הוצרך לברא אותה שלימה בקליעת השער גם כן, יבראנה בשער סתור ויתן בה דעת אחר כך לקלעו בידה כדי שתתייפה בכך? ותרצתי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל ששערות הראש הם בחינת הדין ולכן הזכר שהוא שרשו בחסד צריך להעביר שערות ראשו להיותם דינין תקיפין ורק משייר הפיאות מפני דהדינין הם צורך גבוה והם מכלל קיום העולם שהעולם צריך להם ולכן אין ראוי להעבירם כולם, אבל האשה ששורשה בגבורה וכל אחיזת הדינין ושורשם בה אינה מגלחת שערות ראשה שצריך להשאיר בה שורש הדינין וכנזכר כל זה בשער המצות עיין שם. ועל פי זה אמרתי טעם נכון בס"ד דראוי שלא יהיה שער האשה סתור אלא קלוע תמיד כי קליעת השער מורה על עקידת הדינין שלא יתפשטו בסוד 'וְיַעֲקֹד אֵת יִצְחָק בְּנוֹ' ולכן האשה עושה פועל דמיוני בקליעת שערה לעקוד הדינין. ובזה מובן הטעם מה שברא הקב"ה את חוה בקליעת שער ולא בראה שערה סתור כי על ידי שבראה בקליעת שער נעקדו הדינין בזה בכח בריאה שברא השם יתברך ולכן אשה המתאבלת סותרת שערה להורות על התפשטות הדינין בר מינן. נמצא השער מורה על הדינין תקיפין ולכך אין ראוי לגלותו באשה וקליעת שער מורה על עקידת הדינין וקמחית מלבד שהיתה נזהרת שלא יתגלה שערה בהיותו סתור עוד נזהרת שאפילו בעוד ששערה קלוע שמורה על עקידת הדינין לא היתה מגלה אפילו לפני קורות ביתה שהיתה מנחת מטפחת על ראשה כשהיתה סורקת שערה וכשהיתה קושרת כסוי ראשה ומאד נזהרת שלא יתראו כוחות הדינין חוצה, לכך זכתה שכל שבעה בניה יהיו כהנים גדולים שהם אחוזים בחסדים גדולים יותר מכהן הדיוט. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהצניעות מסוגלת לכהן גדול מפני כי יתרון ומעלה שיש לכהן גדול על שאר הכהנים הוא הכניסה שנכנס לבית קודש קדשים ביום כפור שהוא מקום צנוע שאין נכנס אדם שם לכן בזכות הצניעות תזכה לבן כהן גדול אשר משמש במקום צנוע מאד.

אָמְרוּ לָהּ : הַרְבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ. פירוש עשו צניעות בשביל להרויח דבר יקר זה שהצניעות מסוגלת לכהונה גדולה ולכך לא הועילו. ובזה יובן מה שאמרו בירושלמי (ירושלמי יומא דף ה.)‬ אמרין כל קמחיא קמח וקמחא דקמחית סולת [=אמרו‪ :‬כל הקמחים‪-‬קמח‪,‬‬והקמח של קמחית‪-‬סולת] עיין שם. והכונה כי הסולת אין בה סובין אבל הקמח מעורב בו סובין לכן כל מחשבות של שאר נשים בזה הם קמח שמעורב בו סובין דכונתם בצניעות בשביל להרויח כהונה גדולה לבניהם אבל קמחא דקמחית סולת שאין בה פניה.