בן יהוידע על יומא לט.

עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם. נראה לי בס"ד על פי מה שפירשתי בס"ד במקום אחר כי קו האמצעי של עשר ספירות רמוז בתוך אותיות 'לֵב' במילואם כזה ל מ "ד ב י " ת שהם אותיות ' תָּמִיד ' ראשי תיבות ד עת ת פארת י סוד מ לכות כי הדעת הוא אמצעי בשלשה ראשונות והתפארת אמצעי בשלשה אמצעיות והיסוד אמצעי בשלשה אחרונות והמלכות עומדת אחורי היסוד וכל שפע יבא בקו האמצעי שהוא ראשי תיבות 'תָּמִיד' שהם רמוזים בתוך אותיות 'לֵב' וזהו שאמר עֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם פירוש גורמת שלא ישתלשל לו השפע בקו האמצעי הרמוז בלב. ומה שאמר (ויקרא יא, מג) ' וְנִטְמֵתֶם בָּם' הקשה הרי"ף ז"ל והלא קרא איירי בשרצים ולא בעבירות? עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הגאון חיד"א ז"ל בנחל שורק בהפטרת שבת וראש חודש על פסוק (ישעיה סו, יז) 'אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר' כי מן אכילת שרצים יצא קטרוג שלא ימחול הקב " ה לבעלי עבירות יעוין שם.

אָדָם מְטַמֵּא עַצְמוֹ מְעַט, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. קשה ראוי שיהיה לו כמידתו ולמה 'הַרְבֵּה'? ועוד הא אמר לעיל 'הַבָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ' ולא אמר מְטַמְּאִין אוֹתוֹ וכל שכן דלא יְטַמְּאוּהוּ הַרְבֵּה? ונראה לי בס"ד הכונה כאן הוא על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין מ:) 'לעולם יראה אדם כל העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה עבירה אחת הכריע עצמו וכל העולם לכף חובה' נמצא זה בחטא אחד שהוא מעט גורם שיטמאוהו הרבה דהיינו ישאו עליו טומאת עונות הרבה של כל העולם שעל ידו היתה ההכרעה של כולם לכף חובה הרי טומאת חטאים של רבים תלויה בו ונשאה עליו. ועוד נראה לי בס"ד בכונת המאמר כאן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם, נמצא לוקח גם עונות חבירו וכל שכן אם הוא גרם להחטיא אחרים דנחשבים עונותם עליו וכל עון הוא כח טומאה. נמצא הוא טימא עצמו מְעַט דהיינו בטומאת עונות עצמו בלבד וּמְטַמְּאִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה בטומאת עונות אחרים שנדבקים בו.

מִלְּמַטָּה, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. נראה לי בס"ד נטמא מִלְּמַטָּה בברית המעור מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה במחשבה שבראשו שכל מחשבותיו יהיו טמאים. או יובן נטמא מִלְּמַטָּה בלב מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בעינים כי 'עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה אינון' (ירושלמי ברכות א, ה) שיהיה מסתכל ברע ולכן מאור עינים תלוי בלב וכמו שאמרו על רפואת עינים בשבת, וכיון דנטמא סרסור התחתון יטמא סרסור העליון. או יובן בס"ד על פי מה שאמר במתניתין דסוטה (משנה סוטה ט, יג) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח כי מקודם שהיו נזהרין לאכול חולין בטהרה ומתרחקין מכל אוכל אשר יטמא ולכך היה להם הרגשה בריח דבר נפלא, וכמו שאמרו בסוטה (סוטה מט.) רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא, פירוש שמנה והוא מין תמרים שיש להם ריח טוב, כרכא בסודריה אתא רבא בריה אמר לו מורחנא תומרתא דחנינותא אמר לו בני טהרה יש בך? יהבה ניהליה! וכו', עיין שם. נמצא הראשונים שהיו נזהרים שלא יכניסו לתוך פיהם אלא מאכל בטהרה לכך היה להם הרגשה גדולה בחוטם. אם כן שמע מינה המטמא פיו במאכל אסור וטמא תסולק הרגשתו מן החוטם בענין טומאה וטהרה לגמרי. וזהו שאמרו מִלְּמַטָּה בפיו במאכלות אסורות וטמאות מְטַמְּאִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה בחוטם. ומה שאמר בָּעוֹלָם הַזֶּה , מְטַמְּאִין אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא יובן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג:) העבירה מלפפתו והולכת עמו לגיהנם שנאמר (איוב ו, יח) 'יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם' וכן אמרו (שם) הבועל ארמית קשורה בו ככלב, בר מינן.

אָדָם מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מְעַט, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. גם זה יתבאר היטב על פי הקדמות הנזכר לעיל שפרשנו בחלוקת הטומאה דהמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. וכן על פי מה שאמר רבותינו ז"ל (קדושין מ:) 'עָשָׂה מִצְוָה אַחַת הֲרֵי הִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת' וכן מקדש עצמו בברית המעור מקדשין אותו מלמעלה במוחו , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צ, ג) על יוסף הצדיק ע"ה מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה, (בראשית מא, מג) 'וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ' אב בחכמה ורך בשנים, עיין שם. נמצא השומר עצמו בברית המעור זוכה לחכמה ובינה, ולכך אמר לו פרעה (שם פסוק לט) 'אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ'. בָּעוֹלָם הַזֶּה רוצה לומר בגשמיות מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא ברוחניות, וכמו שאמרו (ברכות יז.) 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם' שהם אורות שנבראו מן מצות ומעשים טובים שלהם שעשו בעולם הזה. או מְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְּמַטָּה להעלות מ"ן [מיין נוקבין] , מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ לְּמַעְלָה להוריד אורות מ"ד [מיין דוכרין] . בָּעוֹלָם הַזֶּה שגורם זווג תפארת ומלכות שהם סוד 'עוֹלָם הַזֶּה' מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא שהם זווג חו"ב [חכמה ובינה] שהם סוד 'עוֹלָם הַבָּא'. ונראה לי דנקיט ג' חלוקות של קדושה כנגד ג' פעמים 'קָדוֹשׁ' [קָדוֹשׁ גימטריא תי 410] הרמוזים במלוי שלשה אותיות 'בֶּטַח' שהם ב י " ת ט י " ת ח י " ת שהשלם בשלשה אלו (משלי א, לג) 'יִשְׁכָּן בֶּטַח'.

הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. יש להקשות דלא אתמר הכי אלא בדבר שנפסד ונפחת כגון הך דמחתה דלקמן (דף מד:) , וכאן מה הפסד ופחת יש לזה אפילו אחר כמה שנים? ונראה לי בס"ד דקיימא לן בגמרא דזבחים (זבחים פח.) כלי קודש שנקבו או נסדקו אין סותמין אותם אלא מתיכין אותם ועושים אותם חדשים, וכן פסק הרמב"ם (בפרק א' מהלכות כלי המקדש) יעוין שם. ולכן חסו לבלתי עשות מזהב מפני ההפסד שאם ינקב או יפגם מעט על ידי איזה סיבה צריך להתיכו ולעשותו מחדש ויהיה בזה הפסד הן מצד ההתכה הן מצד העסק והמלאכה החדשה שלו. ומה שאמר כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיכַוֵּין וְלִישְׁקוֹל הקשו תוספת ישנים אם כן לא עשה מצות הגרלה! ותירוצם דוחק, יעוין שם. ונראה לי בס"ד הכונה כדי שלא יחשדו אותו ישראל שנתכוון ושקל ואז לא תהיה שמחתם שלימה כשרואין שעלה בימין.