בן יהוידע על יבמות סד.

(במדבר י, לו) "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁנֵי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד טעם למספר זה כי ברכתן של ישראל יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ (תהלים צא, ז) נמצא כל אחד שקול כנגד י"א אלפים וידוע האדם נקרא עולם קטן אך הוא לבדו פלג עולם ועם אשתו הוא עולם שלם וזה הכח של י"א אלפים כמו שיש לזכר יש גם כן לנקבה ואם כן הוא ואשתו שהם עולם שלם המה כנגד כ"ב אלף שהוא שני אלפים ושני רבבות ולכן אמרו אין השכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות. ועוד נראה לי בס"ד טעם אחר למספר כ"ב אלף להשראת שכינה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דהאותיות הם בסוד המלכות שהיא סוד השכינה וידוע כי כ"ב אותיות התורה בעשיה הם כ"ב אחדים וביצירה כ"ב עשרות ובבריאה כ"ב מאות ובאצילות כ"ב אלפים ולכן שלימות השראת שכינה תהיה על כ"ב אלפים מישראל.

וְזֶה לֹא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, לֹא נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד לרמוז בזה הכתוב (קהלת ט, יח) וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה, והיינו כ"ב אלף הנזכר הם מספר טובה [22] וחוטא לשון חסרון אם זה גרם חסרון אחד דוקא הנה הוא מאבד טובה הרבה שמאבד השראת שכינה השורה על כ"ב אלף שהם מספר טובה.

לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה תְּפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, לִתְפִלַּת צַדִּיק בֶּן רָשָׁע (בראשית כה, כא) . כתב מהרש"א תפילת צדיק בן צדיק מקובלת יותר לבטל גזרת העקרות עיין שם. ונראה לי בס"ד הטעם כי בני בנים הרי הם כבנים (קידושין ד.) ולכן כשזה מתפלל על בנים תפילתו שייכה לאביו גם כן כי בנים שלו נחשבים בנים של אביו גם כן ולכן זכות אביו גם כן יגין בשביל קבלת תפלה זו. ונראה לי ב' פעמים צדיק [204×2=408] שהוא האב והבן עולה גימטריא זאת [408] וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבא אין 'זאת' אלא תפלה וילפי לה מקרא. ומה שאמרו שנמשלה התפלה לעתר נראה לי 'עתר' אותיות 'תער' שמלאכתו להעביר כוחות הדינין וכן התפלה מעברת כוחות הדינין ומגברת החסד והרחמים.

מָה 'עֶתֶר' זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת (בראשית כה, כא) . נראה לי בס"ד מספר רחם [248] יתר על מספר רוגז [216] כמספר לב [32] שאם תניח מספר לב על מספר רוגז יהיה מספר רחם. ולכן תפילת צדיקים היוצאה מן הלב יש בה כח להוסיף מספר לב על רוגז ויהיה מספר רחם! מה שאין כן הרשעים אף על פי שהם מתפללין בשפה כמו נוסח הצדיקים הנה הם חסירים לב ולכן מבקשים בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר (חבקוק ג, ב) שיהיה נוסף על רוגז מספר לב ויהיה רחם. ובזה יובן הפסוק בתוכחה וְנָתַן הֳ' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז (דברים כח, סה) והיינו כי על ידי העונות מפרידים מספר לב [32] מן רחם [248] ויהיה המספר לֵב רַגָּז [242] . וזהו שנאמר (ישעיה נז, א) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, להוסיפו על רוגז להיות רחם. וזהו שנאמר במשלי וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב (משלי י, יג) כי היסורין באין על ידי הרוגז שלא נוסף לב כדי שיתהפך לרחם. ובזה יובן בס"ד (נחמיה ט, ז) וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, והיינו אברהם [248] גימטריא רחם [248] מפני כי מצאת את לבבו נאמן ועל ידי כך היה לו כח להוסיף לב על רוגז לעשותו רחם ועל שם זה נקרא אברהם שהוא מספר רחם.

אָמַר רַבִּי אַמִי: אַבְרָהָם וְשָׂרָה טוּמְטוּמִין הָיוּ (ישעיהו נא, א) . דבר זה יפלא על מה עשה ה' ככה לצדיקים הללו! אם בשביל שירצה שיתפללו די לעשותם עקרות ולמה עשאם טומטמין שהוא מום בעין בגוף? ונראה לי בס"ד כי יצחק אבינו עליו השלום היה מדת הגבורה העקרית השרשית ובלידתו וביאתו לעולם הזה לא היה יכול העולם לסבול מדת הגבורה הנגלית בו לכך עשה הקדוש ברוך הוא אביו ואמו טומטמין כדי שתהיה לידתו בנס גדול ופלאי מצד האב ומצד האם וכל נס נעשה על פי גילוי החסד ולכן הנס נעשה על ידי שם הוי־ה ומאחר שביאתו ולידתו נעשית על ידי החסד נמתקה הגבורה הנגלית בו ולכן לא סגי בעקרות בלבד שאין זה נס גלוי בעין וגם אינו פלאי כל כך מה שאין כן טומטמין הוא נס גלוי ופלאי מאד ואי אפשר להיות אלא על ידי גילוי חסד גדול. ובזה נתרץ עוד דקדוק אחר כיון דהיו טומטמין למה עשה את שרה אמנו עליה השלום אילונית גם כן, ודי בנס של רפואת הטומטום שהוא פלא וגלוי יותר? ובזה ניחא והוא דאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לא:) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ (שמואל א' א, יג) על עסקי לבה שאמרה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם כל מה שבראת באדם לא בראת אבר לבטלה עינים לראות אזנים לשמוע וכו' דדים הללו שנתת בי למה? לא להניק? תן לי בן שאניק בהם! נמצא מצאה לה טענה חזקה מכח הדדים דשורת הדין מחייבת שיתן לה בן דאין לומר אני לא בראתי אותך מעיקרא שתהיי מולדת אלא בראתיך מעיקרא שתהיי עקרה דעל זה טוענת אם כן למה נתת לי דדים היה מן הראוי שתהיה איילונית שאין לה דדים, ומאחר שנתת לי דדים מוכח שבראתני להוליד על כן תן לי בן שאניק בהם כי לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם! ולכן כאן אצל שרה אמנו עליה השלום אם לא היתה אילונית אלא היה בורא בה דדים היה לה טענה חזקה מכח הדדים שתהיה יולדת ומנקת וכאשר טענה חנה ולפי זה היתה לידתו של יצחק מוכרחת על פי הדין ואין בה חסד כדי שעל ידי כך תתמתק הגבורה שבו כאמור לעיל אך השתא דעשאה אילונית שאין לה דדים לא נשאר בידה טענה שתלד בה ואדרבה יאמר לה ה' מעיקרא אני בראתיך באופן זה שלא תהיי יולדת וממילא מה שילדה אחר כך היה זה על פי החסד הגמור ובזה נמתקה גבורת יצחק אבינו עליו השלום. נמצא נעשה לשרה אמנו עליה השלום שני נסים גלויין ונראין בחוש הריאות האחת נס רפואת הטומטום והשניה רפואת האיילונית שלא היה לה דדים ונעשה לה דדים. לזה אמר וַהֳ' פָּקַד אֶת שָׂרָה (בראשית כא, א) בנס הטומטום וַיַּעַשׂ הֳ' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ברפואת האיילונית שעשה לה דדים. ועיין בעץ חיים שער הנסירה פרק ח' בביאור לשון זוהר הקדוש בפרשת בראשית דכד אתי אבר מאברהם אתהדר ברא ונעשה אבר ואתגלייא האי באר וכו' יעוין שם. ובזה מובן למה היה כך וכך ועיין שער מאמרי רשב"י אדרא זוטא דף נ"ג ועיין שער הפסוקים בפרשת לך לך עיין שם. וכל זה הוא במצב הנשמות דוקא וגם הוא בפרצוף המוחין דוקא ודוק היטב. ודע כי במאמר זה של רב אמי דאמר טומטמין היו יש ליישב הקדמה נפלאה שהביא הגאון חיד"א ז"ל (במדבר קדמות מערכת האל־ף אות ט') שאברהם אבינו עליו השלום ידע שאשתו עקרה ולא בא עליה עד שנתבשר שיהיה לו זרע ובא עליה ונתעברה מביאה ראשונה עד כאן לשונו. ולכאורה יש להקשות דזה תינח למאן דאמר מן ג' שנים הכיר את בוראו דהשתא יש לומר בעת נשואין שכבר שרתה עליו רוח הקודש ידע וכו' אך למאן דאמר בן מ"ח שנה הכיר, מהיכא ידע שהיא עקרה ולא בא עליה? ולפי דברי רבי אמי ניחא כי מקודם בלאו הכי היו טומטמין ואין כאן דרך ביאה ובודאי נרפאו אחר שהכיר את בוראו ושרתה עליו רוח הקודש. ומה שכתב שנתעברה מביאה ראשונה אין זה פלא יען כי ראיתי בעץ חיים שער הולדת אחד ואחד פרק ה' שנתקשה רבינו ז"ל בקושיא כזאת על ביאת יעקב אבינו עליו השלום בלאה שנתעברה גם כן מביאה ראשונה דכתיב בראובן כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי (בראשית מט, ג) וכן נתקשה בענין מועכות של בית רבי תמר שמם, דאיך היו מתעברים מביאה ראשונה? ויישב שם שזה הכח נמשך להם מן אברהם אבינו ובהיכא דאיכא כח זה תתעבר גם מביאה ראשונה עיין שם, ולפי זה גם גבי אברהם אבינו עליו השלום עם שרה יש לומר כן. מיהו יש להקשות באותה הקדמה הנזכר לעיל שהביא הגאון חיד"א וכן מהר"ם רקאנטי ז"ל ממה שאמר אבימלך על שרה וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל (בראשית כ, ג) דמשמע שנבעלה כבר לאברהם אבינו! ועיין בגמרא דקידושין (קידושין ט:) דדייק מפסוק כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל (דברים כב, כב) מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה עיין שם וצריך עיון. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל במדבר קדמות שם שכתב שמצא סמך להקדמה זו מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה ל"ד עיין שם. ובאמת הרואה יראה דליכא מהתם הוכחה כלל דיש לומר לעולם כשנשאה בא עליה אלא שאחר כך כשראה שהיא עקרה נמנע ולא בא עליה ונתעסק להוליד נפשות לגרים. ובעל כרחו צריך לומר כן דהא מצינו מפורש יוצא לרבינו האר"י ז"ל בשער המצות בפרשת בראשית שכתב וזה לשונו וראיה לזה ענין אברהם יצחק ויעקב שהיו נשותיהן עקרות ולא היו נמנעים מן הזווג וכו' עיין שם, ואם כן מוכרח לפרש דבריו בשער הגלגולים הנזכר כאשר כתבתי. ועיין בספר הלקוטים (דפוס ירושלים פרשת וירא דף כ"ט בדבור המתחיל דע) שכתב בשם רבינו ז"ל שהזווג של שרה אינו זווג שהיתה עקרה עיין שם ומזה הלשון משמע שהיה מזדווג ממש. ושוב ראיתי להגאון הש"ך ז"ל פרשת ויצא דף ל"ב בפסוק (בראשית כט, לא) וְרָחֵל עֲקָרָה שכתב וזה לשונו, קבלה יש בידינו שיעקב אבינו עליו השלום היו בו י"ב טפין להולדת י"ב בנים וכשהיה משמש עם רחל, הקדוש ברוך הוא שמר טיפתו. ומזה ידע שהיא עקרה ולזה אמרה לו רחל 'הָבָה לִּי בָנִים' (בראשית ל, א) , שחשבה שלא היה גומר ביאתו כדי שלא תתעבר! ולזה 'וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל' אמר לה: את חושדת אותי שאני מעכב הטיפה שלי? הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן! לא אמר הריון או הולדה אלא 'פְּרִי בָטֶן' שהוא פרי בטנו של איש וכו' עד כאן לשונו עיין שם. נמצא לפי זה היה מציאות זה בעולם שיעקב בא על רחל ולא גמר ביאתו כלומר לא נתן טיפת זרע ברחל אלא הקדוש ברוך הוא שמר טיפתו ולא הניח שתצא ממנו בעת זווגו עמה והוא בדרך נס נפלא ואם כן בזה נתיישבה הקושיא הנזכר שכתבנו בדברי הרקאנטי כי אפשר שאברהם אבינו עליו השלום נזדווג עם שרה כמה פעמים והקדוש ברוך הוא שמר הטיפה שלא יצאה ממנו עד זמן שנתעברה ביצחק שנעשה גמר ביאה בטיפה שיצאה ממנו ולזה אמר שנתעברה מביאה ראשנה היא גמר ביאה זו ודוק היטב.