בן יהוידע על יבמות כא.

וּמַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'אֵל' לִישְׁנָא דְּקָשֶׁה הוּא? דִּכְתִיב: (יחזקאל יז, יג) "וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח". הקשה הרב עיון יעקב ז"ל אמאי לא הביא פסוק מן התורה אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב (שמות טו, טו) ? עיין שם. ונראה לי בס"ד דהתם הוה אמינא אֵילֵי מוֹאָב קאי על הכומרים של עבודה זרה דנקראו אילי על שם עבודה זרה שלהם שנקראת אלילים דכתיב כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים (תהלים צו, ה) .

קֹדֶם שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה, הָיְתָה תּוֹרָה דּוֹמָה לִכְפִיפָה שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם, עַד שֶׁבָּא שְׁלֹמֹה וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם. נראה לי בס"ד נקיט לשון אזנים כי תורה שבעל פה תתייחס לאזנים כי דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרה בכתב, ותורה שבכתב תתייחס לעין דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה וכמו שאמרו הראשונים ז"ל על פסוק (משלי כ, יב) אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה הֳ' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם, וכאשר תיקן שלמה המלך ע"ה שניות ועירובין ונטילת ידיים (עירובין כא:) נתחזקה תורה שבעל פה המתייחסת לאזנים. לכך אמר 'ועשה לה אזנים' שחיזק האזנים שהיא תורה שבעל פה גם עתה הלבבות של בני אדם יטו אזנים שלהם לתורה ללמוד ולא יפלו בעצות רשעים כי עתה הכין לפניהם כמה מאות טעמים לכל דבר ודבר מדברי סופרים. ומה שנאמר וְאִזֵּן וְחִקֵּר וְתִּקֵּן (קהלת יב, ט) פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דהתורה יש בה ארבעה חלקים שהם ראשי תיבות פרדס ושלשה מהם פשט רמז דרש הם בנגלה של התורה והוא אזן בחלק הרמז וחקר בחלק הדרש ותקן בחלק הפשט עד כאן דבריו נר"ו.