עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבן יהוידע על תענית

בן יהוידע על תענית כ.

Ben Yehoyada on Taanis 20a (Ben Yehoyada on Taanit 20a) · בן יהוידע על תענית · free full Hebrew text

Open in the reader →

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמְךָ. קשה והלא נודע זה בנס הראשון שירדו גשמים? ונראה לי בס"ד אותו נס אינו ניכר שנעשה בעבור אהבה כי היה מוכרח להיות שאם לא היו גשמים יורדין היה מפסיד נקדימון סך גדול בשביל ישראל אבל נס השני אם לא היה נעשה לא היה נקדימון מפסיד כלום בדין יען כי טענת ההגמון היא טענת ספק האיך יוכל לברר שירדו גשמים אחר שקיעת החמה ושורת הדין מחייבת בכל מקום המוציא מחבירו עליו הראיה ורק הנס הועיל שלא נשאר פתחון פה להגמון לדבר כלום ולא עשה תביעה בדינא ודיינא אך ודאי היה זוכה נקדימון משום דטענת ההגמון היא של ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ואם כן בנס זה ניכר שנעשה מאהבה.

"הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם" (איכה א, יז) אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: לִבְרָכָה, כְּנִדָּה, מַה נִּדָּה יֵשׁ לָהּ הֶתֵּר, אַף יְרוּשָׁלַיִם יֵשׁ לָהּ תַּקָּנָה. ועוד נראה לי דמיון הנדה לברכה, דהנדה אם תתעבר יפסק דם נידות וכשתלד יתהפך הדם לחלב שהוא מאכל הולד וכן ישראל כשמתעוררין בתשובה אשר התעוררות זו היא נחשבת דמיון הריון אז תפסק הטומאה מהם וכשעושין מצות ומעשים טובים יתהפכו העונות לזכיות כמו הדם שנהפך לחלב ולכך אומרים זה בקינה מפני שדבר זה מסור בידם ואין עושין טוב לעצמן.

כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ. הנה בזה פרשתי בס"ד הפסוק (ירמיהו ד, לא) 'קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ' רוצה לומר כאשר תקונן במגילת איכה תפרש אותיות הכפי"ן כְּאַלְמָנָה ושל כְּאוֹיֵב שלא יבולעו בקריאתם. ובזה פרשתי (ישעיהו מט, טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ , רמז בזה על כ"ף של כְּאַלְמָנָה וכ"ף של כְּאוֹיֵב שאמרתי תיבות אלו בתוספת כפי"ן וזה הוכחה שלא אטוש אותך לעולם, אלא חוֹמֹתַיִךְ הם נֶגְדִּי תָּמִיד להחזירם ליושנם, וארמון על משפטו ישב כבראשונה. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה, (תהלים מז, ב) 'כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף' שלא תבלעו אותו בקריאה בשתי תיבות הנזכרים. ומה שאומרים בקינה (איכה א, א) 'הָיְתָה כְּאַלְמָנָה' אף על פי שהוא דבר טוב כאשה שהלך בעלה למדינות הים ולא נתאלמנה היינו מפני שיוצא מדבר זה חיוב עליהם כשהם מתערבים עם העכו"ם דנמצא בזה דינם כאשה שמזנה תחת בעלה.

(מלכים א' יד, טו) "וְהִכָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה [בַּמַּיִם]", מַה קָּנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם. נראה לי בס"ד ישראל הם מקום מים שהם זרע אברהם שהוא בחסד בסוד מים וגזעו מחליף שהם זרע יצחק שהוא בגבורה שתתחלף על ידי המיתוק ושרשיו מרובין שהם זרע יעקב אשר שרשיו מרובין למעלה שאחוז בשלשה פרצופין ושמותיו מרובין כמו שאומרים בכל יום בתפלה 'עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ־בּוֹ קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן' ונמצא שרשיו מרובין. וידוע כי אותיות השם של האדם הם צנורות השפע שלו.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס, לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. נראה לכן כתיב (משלי ד, ז) 'קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה' והיינו קנה חכמה הוא קנה שכותבים בו תורה וקנה בינה הוא קנה שכותבים בו נביאים וכתובים נמצא זכה קנה לשלש שהם תנ"ך לכן נמשלו בו ישראל שהם עם תליתאי.