בן יהוידע על תענית טו

וְהָתַּנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: בִּגְדֻלָּה מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, וּבִקְלָלָה מַתְחִילִין מִן הַקָּטָן. מקשים אמאי הוצרך תלמודא להביא דברי הברייתא, יקשה לו מן הפסוק עצמו דתחלה נתקלל נחש ואחר כך חוה ואחר כך אדם? ונראה לי בס"ד דמן הכתוב ליכא קושיא דיש לומר התם שאני משום דנחש היה המסית והוא התחיל בעבירה וחוה חטאה קודם אדם לכן נתקללו בזה את זה ולעולם ליתיה להאי כללא דבקללה מתחילין מן הקטן, אך תנא דברייתא דיליף האי כללא מהאי עניינא, שמע מינה דלית ליה חילוק זה שאמרנו. ועיין בברכות דף ס"א מה שתרצתי עוד בזה. [וזה לשונו שם: ונראה לי בס"ד כי מן הכתוב ליכא קושיא, דלעולם האדם נתקלל בראשונה וכן הסברה מחייבת מאחר דהוכיחו תחלה ודאי גמר דבריו עמו וקללו, ומה שזכר הכתוב קללתו באחרונה כן ימצא הרבה במקראות שיזכר ענין המאוחר קודם ענין שקדם לו דעל זה אמרו רבותינו ז"ל 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' ויתכן דחס הכתוב על כבוד אדם והזכיר קללתו באחרונה ולעולם נתקלל בראשונה תכף בעת שהוכיחו אך רבי מאיר דיליף מהכא לענין בעלמא דבקללה מתחילין מן הקטן משמע דסבירא ליה דבקושטא הכי הוי שהנחש נתקלל בראשונה ואדם באחרונה, לכך מקשי מהא דרבי מאיר.]