בן יהוידע על תענית י:

אַל תַּרְאוּ עַצְמְכֶם כְּשֶׁאַתֶּם שְׂבֵעִים, לֹא בִּפְנֵי עֵשָׂו וְלֹא בִּפְנֵי יִשְׁמָעֵאל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַנְּאוּ בָּכֶם. קשה למה קפיד על שתי אומות אלו ולא קפיד על כנענים הדרים עמהם ועל שאר אומות עמון ומואב וכיוצא החונים סביבותיהם? ונראה לי בס"ד דקפיד על שתים אלו כדי שלא יבואו לטעון מצד ירושה בארץ ישראל, כי ישמעאל יאמר שהוא בן אברהם אבינו ע"ה ועשו יאמר שהוא בן יצחק אבינו ע"ה אך לישראל יש להם תשובה נגדן, כי היה שטר חוב של עבדות וירושת קרקע ואנחנו שלמנו כל החוב וצריך ליקח כל הארץ! ואם תאמר לא עבדו אלא רד"ו? התשובה לזה שהגירות מתחיל מלידת יצחק אבינו ע"ה נמצא כוחן של ישראל תלוי בזה שהגירות נחשב מלידת יצחק ואיכא זמן גמור ושלם. מיהו אם יהיו גם בשנת בצורת ורעבון הם שבעים ויושבין במנוחה ושלוה, ואדרבא שאר יושבי הארץ כמו כנענים וכיוצא הם גולין ומטולטלין בשביל רעבון, יאמרו אין זה נחשב גירות ואם כן אבד חשבון שהיו מחשבין הגלות מלידת יצחק ואז יתעוררו לטעון ולתבוע בירושת ארץ ישראל! ונראה לי לכן אמר להם (בראשית מב, א) ' לָמָּה תִּתְרָאוּ ' רמז בזה על עשו וישמעאל שכל אחד דבק בארבע מאות כוחות של טומאה שהם מספר ת', ולזה אמר לָמָּה ת ' ת ' רָאוּ , רמז על אומות עשו וישמעאל שכל אחד ואחד מהם יש לו דבקות בכוחות ת' ת' של טומאה.

(בראשית מה, כד) "אַל תִּרְגְּזוּ בַדֶּרֶךְ", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לְאֶחָיו: אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁמָּא תִּרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ. נראה לי בס"ד בגמרא פרק קמא דקדושין אתמר דרך זו תורה, שנאמר (שמות יח, כ) 'וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ' ואמר 'דְּבַר הֲלָכָה' ולא אמר 'אַל תִּתְעַסְּקוּ בַּהֲלָכָה' והיינו ללמד דהלכה פסוקה לית לן בה אך דבור של הלכה שהוא פלפול וקשיות ותירוצים להוציא מהם קושיות ותירוצים וטעמים.

אַל תַּפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַּסָּה. אף על גב דיודעים זה מדעתם, חשש שמא יאמרו בשביל מצוה רבה למהר לעלות אל אבינו היושב בצער מותר לפסע, לכך הזהירם. או יובן בס"ד דרך דרש דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בפסוק (בראשית ו, ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הֳ', דהיסוד יש לו שייכות בעינים ולכך אמרו רבותינו ז"ל ההזרעה נוטלת מאור עיניו של אדם, וכל אדם שאחוז ביסוד לו שייכות בעיניים, על כן כשמכרו את יוסף הצדיק ע"ה שהוא ביסוד פגמו בעינים ואז נמצא ממילא הם עלולים יותר לנזקין שבעינים לכך צוה אותם ליזהר מן פסיעה גסה שעושה נזק בעינים אך יעקב אבינו ע"ה שעדיין לא ידע ממכירת יוסף הצדיק ע"ה לא הזהירם בכך. ומה שצוה אותם שֶׁיִּכָּנְסוּ חַמָּה לָעִיר נראה לי מפני שהם הולכים לבשר בשורה טובה גדולה ליעקב אבינו ע"ה וידוע דאפשר להיות סכנה מבשורה טובה וכמו שקרה לשרה אמנו ע"ה (תנחומא וירא אות כג, ובקיצור בבראשית רבה פרשה נח, ה שנשמתה של שרה פרחה ממנה כשאמר לה השטן שיצחק נעקד) לכך לא רצה שיכנסו בלילה שהוא זמן דין ויש שליטה לשטן בו יותר ואף על פי שהם ודאי יהיו נזהרים לבשר באופן שלא יצא ממנו נזק, עם כל זה מי יודע מה יולד יום על כל פנים טוב לעשות הבשורה ביום. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש, מה שאמר להם 'הַכְנִיסוּ חַמָּה לָעִיר' כי יעקב אבינו ע"ה היה בחינת תפארת שהוא סוד חמה ולכן אמרו רבותינו ז"ל (בראשית כח, יא) 'וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ', שמע מלאכי השרת אומרים אתא שמשא אתא שמשא, ולכך אמר להם הכנסו חמה לעיר שיגין עליהם זכות יעקב אבינו ע"ה שהוא סוד חמה, עד כאן דבריו נר"ו.

לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בְּכִי־טוֹב, וְיִכָּנֵס בְּכִי־טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מד, ג) "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ". יש להקשות כיון דסמך דבר זה על פסוק 'הַבֹּקֶר אוֹר' הוה ליה למימר 'יֵצֵא בְּאוֹר הַיּוֹם וְיִכָּנֵס בְּאוֹר הַיּוֹם'? ונראה לי בס"ד בהקדם מה שאמרו במדרש רבה פרשת מקץ, אמר רבי לוי עובדא הוה בארץ הדרום היה פונדקי אחד שהיה עומד בכל לילה ולובש מלבושיו וכלי זיינו והיה אומר לאותם האורחים שהיו לנים בפונדק קומו ולכו לדרכיכם ואל תפחדו מלסטים כי אני הולך עמכם בכלי זיין ואשמור אתכם, והם לפי תומם הולכים עמו ואחר שירחקו מן העיר יש שם לסטים שותפים עם זה הפונדקי באים ושוללין אותם וחולקין עם הפונדקי. פעם אחת נזדמן שרבי מאיר לן שם באותו פונדק ובא הפונדקי אצלו אחר חצות לילה ואמר לו שילך לדרכו והוא שומר אותו, אמר לו רבי מאיר יש לי אח ואני ממתין עליו שיבא ולא אוכל לילך עד שיבא אחי, אמר לו היכן הוא יושב? אמר לו בבית הכנסת, אמר לו ומה שמו? כי אלך ואקראהו שיבא אצלך, אמר לו שמו 'כי טוב' והלך אותו פונדקי וצווח על פתח בית הכנסת כי טוב! כי טוב! ואין קול ואין עונה וחזר למקומו והנה בבוקר כשהאיר היום קם רבי מאיר ותיקן החמור שלו כדי שילך לדרכו, אמר לו אותו פונדקי איה הוא אחיך שאמרת שאתה ממתין לו שיבא? אמר לו כבר בא דכתיב (בראשית א, ד) 'וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב', עד כאן. ובדרשותי דקדקתי למה אמר 'אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב' הוה ליה למימר 'הָאוֹר טוֹב' ואין צריך לומר כִּי? ופרשתי בס"ד דיחוד חכמה ובינה שהם דחילו ורחימו הוא שילוב הוי"ה אהי"ה וזה היחוד נעשה בקריאת שמע ואחריו בתפילת העמידה נעשה יחוד תפארת ומלכות שהוא שילוב הוי"ה אדנ"י וידוע דצריך להקדים לעשות יחוד הוי"ה בקריאת שמע בנץ החמה דמצות קריאת שמע הוא לגומרה בנץ החמה ולכן כתיב 'וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב' דמספר כִּי טוֹב [47] עולה הוי " ה אהי " ה [47] . והנה ידוע בסוד הכתוב (ישעיהו מג, טז) 'הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ' דשם הוי"ה במלוי ס"ג [63] ושם אהי"ה במלוי קס"א [161] עולים מספר 'דרך' [224] על כן שילוב שם הוי"ה ושם אהי"ה יועיל לשמירת הדרך מפני כי שני שמות אלו במילואם עולים דרך, ורבי מאיר אמר לפונדקי שאני ממתין לאחי ששמו 'כי טוב' כיון בשם זה דשלוב הוי"ה אהי"ה שהוא מספר 'כי טוב' ומשך ממנו שפע שמירה באותה שעה שהיה בדרך וכשהאיר היום שנעשה זמן קריאת שמע שבה יהיה יחוד הוי"ה אהי"ה יתעורר השם הזה לשמרו בדרך אשר ילך בה ששמות אלו במילואם עולים מספר 'דרך' ולכן רב הזהיר האדם בלשון זה של 'כי טוב' שאמר 'יֵצֵא בְּכִי־טוֹב וְיִכָּנֵס בְּכִי־טוֹב' לרמוז לפי דרכו שיזהר למשוך לו שמירה משמות הוי"ה אהי"ה שמספרם 'כי טוב' שהם מסוגלים לשמירת הדרך ולכן היוצא לדרך קורא פסוק קריאת שמע על המזוזה כשיצא מביתו.

הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, אַל יֹאכַל יוֹתֵר מִשְּׁנֵי רְעָבוֹן. נראה רמז לדבר (דברים ח, ג) 'וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ' כלומר בעינוי הדרך תתנהג כבשנת רעבון.