בן יהוידע על סוטה מז:

מִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה, נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם. נראה לי בס"ד אם עושין דין למטה אין דין למעלה שיתמתק הדין ויהיה מספר נוח כי מספר דין [64] ומספר נוח [64] שוין ולזה אמר נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין ואם כן אין דין למטה וממילא לא יתהפך מספר דין למספר נוח המורה על המיתוק ולזה אמר וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם.

מִשֶּׁרַבּוּ רוֹאֵי פָנִים בַּדִּין בָּטֵל 'לֹא תָגוּרוּ' וּפָסַק 'לֹא תַכִּירוּ' וּפָרְקוּ עוֹל שָׁמַיִם (דברים א, יז) . נראה לי בס"ד רואי פנים בדין היינו מחמת הבצע שלקחו להם ומספר 'בצע' [162] הוא קס"ב ואם תוסיף קס"ב 'על עול שמים' [496] יהיה בזה מספר 'עול בשר ודם' [658] בדקדוק. לכן אמר על ידי שרבו רואי פנים בדין מחמת הבצע לכך פרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם כי נוסף קס"ב מספר בצע על מספר עול שמים ונעשה אצלם עול בשר ודם.

מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין רַבָּה חֲרוֹן אַף בְּיִשְׂרָאֵל, וְנִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה (תהילים פב, א) . נראה לי בס"ד לוחשי לחישות אלו המלמדין בעל דין שהוא חייב טענות בשקר ומרמה כדי לזכותו ולכן הם פוגמים באות למ"ד המורה על לימוד האמת ואז מדה כנגד מדה יסתלק אות ל' מן מילוי האלף וישאר אַף ולזה אמר רבה חֲרוֹן אַף.

מִשֶּׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, רַבּוּ 'הוֹי הוֹי' בָּעוֹלָם (ישעיה ה, כ) . נראה 'הוֹי הוֹי' חד על חולאים וחד על דוחק הפרנסה והם חד בעון האומרים לָרַע טוֹב וחד בעבור האומרים לַטּוֹב רָע והם חד הוי הוא אך הוי השני הוא המילוי כי הוי במילואם יש גם כן הוי.

מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרוֹק רַבּוּ הַיְּהִירִים וְנִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים. יש להבין למה קרא את גסי הרוח בשם 'מוֹשְׁכֵי הָרוֹק' דאף על גב שזה הוא מידתם, הא יש להם עוד כמה סימנים המורים על גסות רוחם הן שהולכים בקומה זקופה והן בהרמת ראש ועוד יש להם סימנים לגסות רוחם בדבורם ותנועתם? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל בעץ חיים שהרוק היוצא מחיך וגרון הוא רומז על התחברות וזווג חכמה ובינה זה בזה וכתב הרב אמת ליעקב ז"ל (מערכת רי״ש אות ח) דלכן תמצא שהרוק אינו נפסק מן הפה לעולם מפני שרומז לזווג חכמה ובינה דזווגייהו תדיר ולא פסיק עיין שם. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שהגאה פוגם בחכמה ובינה ומונע הזווג מהם חס ושלום, ולפי זה מובן שפיר מה שקרא לגסי הרוח בשם 'מוֹשְׁכֵי הָרוֹק' כלומר מושכים ומסלקים הזווג הזה הרמוז ברוק. ומה שאמר הַאי מַאן דִּמְיַהַר אֲפִילּוּ אַאִינְשֵׁי בֵיתֵיהּ לָא מִתְקַבֵּל נראה לכן אחר אותיות גאוה יש אותיות 'בז דו' והיינו רוצה לומר שתים כלומר מתבזה כפליים בחוץ ובפנים בביתו.