בן יהוידע על סוטה מד:

וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יז) "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים" וְגוֹ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ (שמואל א לא, א) . כתב התוספות יום טוב ז"ל דאי מקרא קמא יש לומר שאני התם דהמבשר לעלי לא רצה להבהילו במגפה תחילה ולפיכך הקדים לומר הניסה עיין שם. ועדיין קשא אם כן לייתי האי קרא לחודיה? ונראה לי בס"ד דאי מהאי קרא לחודיה יש לומר דאין הוכחה ממה שהקדים 'הניסה' כי כיון דתרי מילי נינהו מוכרח למנקט להו בזה את זה לכך מייתי נמי קרא קמא דאמר וְגַם מַגֵּפָה וכו' דמתיבת וגם משמע דהמגפה היתה אחר 'הניסה'.

אֲפִילּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחוּפָּתָהּ. קשא וכי הנשים בנות מלחמה נינהו? והלא האשה אסורה לשאת כלי זין (נזיר נט.) משום לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה (דברים כב, ה) ומצינו בספר החנוך מצוה תר"ג של זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק (דברים כה, יז) דמצוה זו אינה נוהגת אלא בזכרים ולא בנקבות כי לזכרים דוקא ניתן רשות לעשות מלחמה ולא לנקבות עיין שם. ונראה לי בס"ד דהנשים יוצאות לשמור את הכלים אבל לא להלחם בכלי זין ושמירה זו גם כן היא מצרכי המלחמה ויתלוו הנשים בענין זה עם הזכרים אשר אין להם כח לצאת הן מחמת זקנה הן מסיבה אחרת.