בן יהוידע על סוטה מא.

אַגְרִיפָּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים (דברים יז, טו) . קשא למאי אצטריך לומר עָמַד וְקִבֵּל והלא דבר זה נוהג בכל מלך שיהיה עומד ומקבל! ולא יאמר אלא קָרָא עוֹמֵד? ונראה לי דאם יאמר 'קָרָא עוֹמֵד' הוה אפשר לחשוב דמקצת קריאתו היתה מעומד ולאו כל קריאתו מעומד דלעולם בתחילה קרא יושב אלא דבסוף קריאתו עמד וקרא שסיים קריאתו מעומד לזה אמר 'עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד' לומר שהתחילה עמידה של קריאתו מעת שקבל כי מעת שעמד וקבל נשאר עומד בקריאתו.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי" זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת (דברים יז, טו) . מקשים למה לא בכה כשהגיע לפסוק מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ (דברים יז, טו) ? ונראה לי בס"ד דפסוק זה הוא עשה וכל מצוות עשה קילא מן לאו, גם משמייא לא ענשי אעשה אלא בעידן רתחא ולכן לא נתבטל כל כך מזה אך כאן בפסוק ד'לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי' שהוא איסור לאו, נתבטל יותר ובכה על עצמו. ומה שאמרו לו אָחִינוּ אַתָּה , אָחִינוּ אַתָּה! בלשון כפול נראה לי בס"ד הכונה אחינו אתה בחייך שאין אנחנו מסלקים אותך ואחינו אתה בחיי בנך שאין אנחנו מסלקים המלוכה מזרעך. או יובן אחינו אתה בהיחוס ואחינו אתה במעשים טובים כי מלך צדיק וכשר היה.