בן יהוידע על סוטה לו.

בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבָאוּ לְהַר גְּרִיזִּים וּלְהַר עֵיבָל, יָתֵר מִשִּׁשִּׁים מִיל, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם וְכָל הָעוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם מִיָּד נִתְרָז. נראה שיש כאן חמשה נסים גדולים שהם עצומים ביותר האחד שעברו הירדן בחרבה והשני קפיצת הדרך שהלכו יותר מששים מיל והשלישי שאין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם מפני אימה והרביעי כל העומד בפניהם מיד נתרז והחמישי שהספיק להם זמן היום ההוא לבדו לכתוב בו דברי התורה בשבעים לשון. ואף על פי שעברו שעות הרבה מן היום במעבר הירדן וגם בהליכתם וביאתם להר גריזים והר עיבל וגם להעלות עולות ושלמים ולאכול ולשמוח ולברך ולקלל ולקפל האבנים כי הכל היה באותו היום לבדו עד שבאו ולנו בגלגל ונעשו להם חמשה נסים אלו בזכות התורה שהיא חמשה ספרים. וממה שאמר הכתוב אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם (שמות כג, כז) נראה מכאן דריש דאין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם מפני אימה שנופלת על הבריות ואמר על כל בריה אפילו בהמות וחיות השדה. וממה שאמר וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף דריש שכל העומד בפניהם מיד נתרז כי ההתרזה תהיה מחמת רעדת הגוף ומי שיבא לו רעדה וחרדה פתאום נרתע גופו וחוזר לאחוריו והרי מתקיים מאמר אליך עורף כיון שחוזר גופו לאחוריו שנתרז על ערפו.

עַל שְׂפַת יַרְדֵּן עָמְדָה, וְזָרְקָה בָּהֶן מָרָה וְסִימְּתָה עֵינֵיהֶן מִלְמַעְלָה, וְסֵירַסְתָּן מִלְּמַטָּה (שמות כג, כח) . נראה לי בס"ד למעלה מאותיות ירדן 'טקגם' [152] שמספרם קנ"ב כמנין עין טובה [152] דעליה נאמר רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי (שמות ג, ז) ודרשו בזוהר הקדוש (זהר חלק ג' קלז.) ראה לאוטבא לון ראיתי לנקמא ממאן דמעיקין לון ולכן מן 'עין טובה' נמשך כח לסמות עין של שונאי ישראל! ואומרו וְסֵירַסְתָּן מִלְּמַטָּה רוצה לומר למטה מאותיות ירדן יש 'כשהס' [385] כמנין שכינה [385] כי מן אור שכינה נמשך כח לסרסא לון וכאשר סרסה אל אחר דלא עביד פירין. ונראה לי בס"ד דאותה הצרעה שעשתה משפט זה בהם היתה מן היצר הרע שכבשו הצדיקים שבאותו הדור על דרך שכתבו המקובלים ז"ל בענין עכנא הנמצא במערות הצדיקים להיות שומרת שם (בבא מציעא פד:) וכן הענין כאן. ולכן צרעה [365] גימטריא שס"ה שבאה מן תגבורת שגברו על יצר הרע המחטיא האדם בשס"ה לאוין כי היצר הרע דשס"ה לאוין הוא תקיף וחזק יותר מן יצר הרע דרמ"ח עשין כי שתים המה כנודע מן כונות התקיעות של שופר בראש השנה, ולכן צרעה דמשה רבינו ע"ה ודורו לא עברה כיון דהוא לא עבר איך שלוחו יעבור?! ועברה צרעה דיהושע ודורו שנכנסו לארץ. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר סִימֵת אֶת עֵינֵיהֶם מִלְמַעְלָה רוצה לומר מן סכין נוגה הרמוזה באותיות שהם למעלה מן אותיות צרעה שהם 'פקסד' [244] שמספרם סכין נוגה [244] דסמוי עיניהם בא להם מסכין דקליפת נוגה ונזק העינים מתייחס לסכין וכמו שאמר הכתוב וְהָיוּ לְסַכִּין [לְשִׂכִּים] בְּעֵינֵיכֶם (במדבר לג, נה) . ולזה אמר סִימֵת אֶת עֵינֵיהֶם מִלְמַעְלָה רוצה לומר מן סכין נוגה הרמוזה למעלה מאותיות צרעה וְסֵירַסְתָּן מן דינה קשייא הרמוז במספר אותיות שהם לְּמַטָּה מאותיות צרעה שהם 'קש פו' [486] דמספרם תפ"ו כמנין 'דינא קשייא' [486]. ולכן האותיות אשר למעלה מן צרעה שבהם נרמז סמוי עיניהם, המה אותיות פסק ד ' רוצה לומר פסק ד' גוונים מעיניהם שהעין יש בה ד' גוונים ואותיות אשר למטה מן צרעה פקו ש ' והיינו שי"ן שלום ואבר התשמיש מתייחס לשלום וכמו שאמר רבי שמעון בן חלפתא (שבת קנב.) 'משים שלום בבית בטל' על אבר התשמיש.

וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים. נראה לי בס"ד עשו לארון שבו התורה שני מקיפים אחד בכהנים שהם חסדים ואחד בגבורות שהם לויים ומאחר שהחסדים מכוסים והגבורות מגולים לכן היו הכהנים הקף פנימי והלוים הקף חיצון ורמזו בשתי מקיפים אלו כי בתורה יש שכר חסד ושכר אמת שהוא דין כמו שנאמר בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָו‍ֹן (משלי טז, ו) .