בן יהוידע על סוטה לה.

כָּל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁאֵין בּוֹ דְּבַר אֱמֶת בִּתְחִילָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּים בְּסוֹפוֹ (במדבר יג, כז) . נראה לי בס"ד השקר אינו עושה התלהבות בלב האדם סימן לדבר שקר סופו ק"ר אך אם יערב בו דבר אמת יצטרף א' ד א מת עם ש' של ש קר ויהיה צירוף אש שיתלהב לב השומע ויאמין. והנה דבר אמת שערבו המרגלים בשקר הוא מה שאמרו וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג, לב) שבאמת היו כך אבל לאו כל העם! ועשו בזה תערובת אמת ושקר.

פָּתַח יְהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעֵי אָמְרִי לֵיהּ דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל (במדבר יג, ל) . נראה לי בס"ד כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה שהיה בסוד הלבנה וידוע דחמה אין לה חסרון כלל אבל לבנה היא קטיעה בראש חדש. או יובן יהושע לא זכה להוליד בנים זכרים אלא בנות וידוע דהזכר בא מהשפעת אות יו"ד שבאיש והנקבה מהשפעת אות ה"א שבאשה ונמצא הוא שלא הוליד זכר חסר מהשפעת היו"ד שהיא בראש שם הוי־ה ולכן קראוהו ריש קטיעא. ועוד נראה לי בס"ד רצונם לומר שהוא ראש שבט אפרים שדחקו הקץ במצרים ויצאו קודם הזמן ונהרג מהם מספר רב ונעשו קטיעא ולכן גם עתה הוא דוחק את השעה להביא אותנו לארץ ישראל קודם הזמן. או יובן דכתב מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל יש אומרים דיהושע היה שרשו ממקום הטבור ולכך נתלוצצו לקרותו ריש קטיעה ונראה לכך נענשו שהיו תולעים יוצאים מטבורם ודוק. והנה רש"י ז"ל פירש ריש קטיעא שאין לו בנים. וצריך להבין למה תלו חסרון זה של בנים בראש דקראוהו ריש קטיעא מחמת כן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרמ"ק [רבי משה קורדובירו] ז"ל זרע האיש נמשך ויוצא מן המוח שלו ולכך מוחו של איש חלש ואינו יכול לישא משא כבד על ראשו אלא על כתפו אבל האשה זרע שלה מבין כתפיה ולכך שכמה חלש וראשה חזק דנושאת המשא על ראשה ולא על שכמה. ובזה ניחא שתלו חסרון הבנים שבאים על ידי הזרע לראש שאמרו ראשו קטוע שאין מוליד זרע בנים.

אִי מִשְׁתָּעֵינָא אָמְרִי בִּי מִילְּתָא וְחָסְמִין לִי (במדבר יג, ל) . קשה מה יש להם לומר בו דבר שיכולים להשתיקו, והלא הוא שלוח מכל ישראל וצריך שיגיד מה שיש לו להגיד? ונראה לי בס"ד כיון שהלך לחברון לבדו היו אומרים קבל שוחד מבני ענק אשר שם שנתנו לו שוחד לדבר טוב על הארץ כדי שיאמינו ישראל לבא שם ויהרגום ולכן היו סותמים פיו אם ידבר דהיו אומרים לו חשוד אתה בדבר זה על אשר הלכת לחברון לבדך!

אִם יֹאמַר "עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ" לֹא נִשְׁמַע לוֹ? (במדבר יג, ל) . צריך להבין היכי משכחת לה למציאות זו! ואיך אפשר שיאמר כן? ונראה לי בס"ד סולם [136] גימטריא קול [136] והאדם יכול לעלות לרקיע על ידי קול שמזכיר שמות הקודש ודברים אשר מיוחדים לכך כמו שהיה עושה רבי ישמעאל כהן גדול וכנזכר בדברי מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בשערי קדושה בענין נבואה ורוח הקודש וכאשר עשו ארבעה חכמים שנכנסו לפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] בחגיגה וזה סוד הפסוק (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, סולם גימטריא קול וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. ולזה אמר אִם יֹאמַר ' עֲשׂוּ סוּלָּמוֹת ' רוצה לומר קולות של שמות הקודש ודברים המעלים את האדם לרקיע, אם לא נשמע לו? בתמיה! ודאי נשמע לו ונעשה! ואם כן איך נירא מאלו בני אדם שוכני ארץ שאין זזים ממקומם מאחר שיש לנו כח ודרך להיות פורחים באויר ונעלה על גביהן מעלה מעלה! ואומרו הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן, זכר ג' דברים שבהם נראית שליטתו בשמים בירידת המן ובארץ בים וביבשה בקריעת ים סוף ויציאת מצרים בעשר מכות נפלאות שעשה ביבשה.

כִּבְיָכוֹל אֲפִילּוּ בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם (במדבר יג, לא) . נראה לי בס"ד 'בַּיִת' קאי על בית המקדש אשר מקומו מוכן בהר המוריה אשר שם והוא נקרא בית אלקים דכתיב אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים (בראשית כח, יז) ולכן אמרו הקדוש ברוך הוא בעל הבית וכליו הם ניצוצי קדושה שהם ניצוצות שבירת הכלים כי הם נקראים כלים כנודע, וכניסתם לארץ ישראל כדי לבררם ולהוציאם משם. והם כפרו שאפילו בעל הבית אינו יכול להוציא 'כליו' דיקא וכל שכן המה שהם 'בני אדם' ואם כן למה ילכו לשם אם לא יש תועלת זו?!

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה (במדבר יג, לב) . מקשים מה פשעו בזה אם ראו מתים בכל מקום! וכי נביאים היו שידעו שהקדוש ברוך הוא חשבה לטובה? ונראה לי בס"ד כי דבר זה שראו הוא מוכח מתוכו שאין הדבר כאשר עלה בדעתם שתלו הרע באויר המקום שאמרו אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ (במדבר יג, לב) יען כי המה ראו שלא היו מתים אלא החשובים והגדולים שבעיר שכל המון העם הפחותים לא היו מתים כלל! ואם הסיבה היא מחמת רוע מזג האויר אדרבה ימותו הפחותים שהם יושבים במקום צר ומזוהם ומעופש ומקולקל מה שאין כן החשובים העשירים מקומם מרווח ונקי גם אויר שבו יהיה נקי ואינו מזיק ולמה היה הדבר להפך? אלא היה זה לטובה כאשר חשב הקדוש ברוך הוא ולא היה מרוע האויר ומאחר שדבר זה הוא מוכרח על פי השכל לכך נענשו על חושבם כך.

"וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אָמַר רַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה (במדבר יד, א) . נראה לי בס"ד מפיק לה מתיבת הַהוּא שאותיות ההוא המה 'ה"א הו' והו לשון אבלות צעקה וצער כמו שנאמר בעמוס וּבְכָל חוּצוֹת יֹאמְרוּ הוֹ הוֹ (עמוס ה, טז) שפירושו קריאת האבל והצער כמו שכתוב בשרש והייני חמשה דברים רעים אירע באותה הלילה בדורות אחר כך וכמו שאמר המקונן בקינות תשעה באב. ומה שאמר הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם רוצה לומר בכיה הבאה מחמת חץ לשון הרע ו'חנם' [98] גימטריא חץ [98] ולשון הרע נקרא בשם חץ דכתיב חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם (ירמיה ט, ז) .

מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה (במדבר יד, י) . הדבר יפלא מה השטות הזאת שיצאה מידם! וכי לרגום עצמם היתה כונתם בזריקת האבנים כלפי מעלה? ונראה לי כונתם לומר אתה רוצה להכניסנו לארץ כנען כדי לבנות לך בית הבחירה בבנין אבנים שאין אתה חפץ במשכן שהוא אהלים ביריעות הא לך אבנים ובנה את הבית! ועשו בזה כמעשה עמלק שהיה זורק ערלות כלפי מעלה ואומר טול מה שבחרת! מיהו גם דבר זה שביארתי הוא פקרות וחציפות גדולה! ולכן נראה לפרש כונתם כך דכונתם לומר מה שהם מסרבים לבלתי יכנסו לארץ מפני שכניסתם לתוכה תהיה ביגיעה רבה וקושי גדול כי כל מעלה אי אפשר לאדם להשיג אותה בנקל אלא אם כן יגע בה יגיעה רבה ובקושי עצום וגדול אך הירידה תהיה להם אחר כך בנקל כי כל ירידה תהיה במהרה ובנקל כן הם אם יחטאו יהיו נטרדים ממנה וירדו ממעלה זו שלה במהרה כהרף עין! ולכך הם נמנעים לבלתי הכנס לארץ ועשו דמיון לדבריהם בזריקת האבנים כלפי מעלה שאין האבן נזרקת ועולה למקום גבוה אלא ביגיעה וקושי גדול אך כשיורדת ממקום גבוה למטה היא יורדת במהרה כהרף עין ובנקל.

מְלַמֵּד, שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טַבּוּרָם (במדבר יד, לז) . נראה לי בס"ד מה שנענשו עונש כזה הוא מדה כנגד מדה שהם דברו בלשונם סרה על ארץ ישראל שהיא טבור העולם כי ירושלם היא אמצע הישוב כפי מעלות השמש גם עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא נד:) העולם מן האמצע נברא שהתחילה הבריאה מן מקום אבן השתיה שהוא בית קודש קדשים לכך נפל לשונם על טבורם. או יובן הטעם דהמספר לשון הרע חושב אין זה חטא כי דבור בעלמא הוא ובדעתו אין נחשב עון אלא לידים ששם מעשה ולא ללשון ששם דבור בעלמא, אם כן לדעתו צריך שיעקר הלשון מן הפה שהוא מקום גבוה ועליון למעלה מן הידים ויהיה מונח תחת הידים ששם המעשה שהיא לבדה עיקר לפי דעתו לכך הם נפל לשונם על טבורם שהוא מקום תחתון המכוון למטה ממקום הפה. ולפי הביאור שביארתי לעיל במה שאמר דֵּין רֹאשׁ קְטִיעָה יְמַלֵּל על יהושע שנתלוצצו בזה באומרם שרשו ממקום הטבור שהוא מקום שנקטע שם הטבור לכך נפל לשונם על טבורם מדה כנגד מדה על אשר נתלוצצו במקום הטבור. ומה שהיה תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ילקוט שמעוני תהלים פרק כב רמז תרפה) על פסוק אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב (ישעיהו מא, יד) מה תולעת זו כחה בפיה כך ישראל כוחם בפיהם, נמצא שטמאו לשונם שבפיהם ולא נכנסו בשבח דמיון התולעת לטובה ולתפארה נעשה פיהם ולשונם תולעים ממש שהם שרץ הארץ כי טמאו פיהם בלשון הרע שדברו על הארץ.

נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר (יהושע ד, יא) . קשה למה לא עבר הארון בחרבה בעוד הירדן בקוע קודם שישובו מי הירדן למקומם? ונראה לי בס"ד כי רצה השם יתברך לפרסם בזה כח קדושת הארון שהוא נושא את נושאיו שבתחלה לא היה נודע וניכר שהוא נושא את נושאיו אלא רק להנושאים אותו אבל לאחרים לא היה ניכר ולא נרגש דבר ועתה רצה שיהיו הכל יודעים זה לכך חזרו מי הירדן למקומם ונעשה הירדן מלא על כל גדותיו ונשא הארון את נושאיו ועבר על פני המים כאלו הם הולכים על גבי קרקע, ואיך אפשר זה? אלא מוכרח שהיה הארון נושא אותם כאדם התופס חפץ או תינוק בידו ומעבירו על פני המים ובזה הכל ידעו וראו בעיניהם קדושת הארון שהוא נושא את נושאיו! ובזה יובן שפיר מה שאמרו וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא כלומר על דבר זה שהיה בירדן שנשא הארון את נושאיו לעיני הכל דכל ישראל ראו בחוש הריאות איך נושא את נושאיו. ונראה לי בס"ד ארון במילואו עולה תרמ"ג ושם אלקים עם הכולל פ"ז הרי ארון אלקים תש"ל גימטריא נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו.

וְחַד אָמַר: שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו לְפָנָיו. רוצה לומר שחטא עוד חטא אחר קודם זו האחיזה שעשה צרכיו בפניו ונמצא שחטא בשתים ולכך מת. ודע דאין הכונה שעשה בפניו ממש דאיך ישגה עוזא בכך אלא שעשה צרכיו במקום אחר שהוא מכווין כנגד הארון ולכך אף על פי שהיה רחוק ממנו ואיכא מחיצה מפסקת עם כל זה נענש על דבר זה בצירוף חטא שני שאחז בו. ונראה לי דמפיק לה מדכתיב עַל הַשַּׁל (שמואל ב' ו, ז) כי קודם אותיות שַּׁל יש 'כר' שהוא לשון חפירה כמו כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר (שמות כא, לג) וכן בּוֹר כָּרָה (תהלים ז, טז) שהוא ענין חפירה ורמז עשיית צרכיו בחפירה מפני כי הדרך הוא שהאדם עושה צרכיו בחפירה שבקרקע ונמצא גוף הפסוק בא ללמד באומרו עַל הַשַּׁל על עסקי שלי ועוד רמז באומרו עַל הַשַּׁל על עשיית צרכיו שעושה בחפירה שהיא כר.

שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה. נראה לי הכונה אם הוא כפשוטו של וַיִּחַר (שמואל ב' ו, ח) אשר במקרא שהוא לשון כעס קשה איך יתכעס על משפטיו יתברך? לכן דריש כַּחֲרָרָה שנצטער על הדבר הזה שהוא נעשה גרמה בזה אשר הביא הארון בעגלה. ולפי זה יש לומר להכי נקיט קרא וַיִּחַר שסובל שני פירושים כַּחֲרָרָה וגם כעס והיינו שכעס על עצמו אשר נעשה הוא גרמה בדבר ולכן נצטער עד שנעשו פניו כחררה.

מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ דָּוִד? מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תּוֹרָה, 'זְמִירוֹת'. קשא איך סלקא דעתיה לקרותם זמירות? ונראה לי בעסק התורה יש שני מיני תועלת האחת הוא שעל ידי למודו ידע איך יעבוד את השם יתברך ואת הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה. והשניה שעל ידי עסק התורה מזמר עריצים ומכרית חוחים וקוצים הסובבים שושנה העליונה כי לכן התורה נקראת חרב דכתיב רוֹמְמוֹת אֵ־ל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו) ודוד המלך ע"ה אמר זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהילים קיט, נד) כונתו על זה התועלת. וקפיד עליה רחמנא כי עסק התורה יש בו תועלת אחרת גדולה יותר שיוכל האדם לכוין הלכה למעשה ולא יכשל בדבר איסור ואיך אתה לא זכרת אלא רק תועלת זו של זימור עריצים! וזהו דברי תורה שכתוב בהם הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ (משלי כג, ה) כלומר שצריך לה האדם מאד לענין מעשה שידע האסור והמותר ואם לא יעסוק בה יכשל בכמה איסורין ולא ידע לקיים המצות, אתה קורא אותם זמירות? כאלו אין בהם אלא רק תועלת זו של זימור עריצים בלבד! ובזה דרשתי בס"ד במקום אחר מה שאמרו בגמרא בכמה דוכתי ' גמרא גמור זמרתא תהא ' פירוש אפילו אינו יוצא בזה לימוד להלכה למעשה עם כל זה זמרתא תהא, יש בזה תועלת לזמר עריצים!