בן יהוידע על סוטה כא.

עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שיר השירים ח, ז) . נראה לי בס"ד הא דכינה התורה בשם 'אַהֲבָה' כי ידוע התורה נתנה לנו מעולם הבריאה שהיא סוד בינה לכן מתחלת בבית שהיא בינה וידוע כי אהבה בבינה בסוד דְחִילוּ וּרְחִימוּ שהוא דְחִילוּ חכמה וּרְחִימוּ בינה ולכן מכנה את התורה בשם אַהֲבָה. ולכן 'אֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה' כי בבינה אין שליטה לקליפות.

בְּאַגְרָא דְּמַקְרַיָּן בְּנַיְיהוּ וּמַתְנַיָּין בְּנַיְיהוּ וְנָטְרָן לְהוּ לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנָן. פירוש אותם שהולכים ללמוד בעיר אחרת אז הנשים שלהם הם מתעסקים להוליך בניהם לבית הספר לקרות ולשנות והם המשגיחים על זאת וגם אותם שלומדים בבית המדרש בעירם הם הולכים בבוקר בבוקר לבית המדרש ובאים בלילה ומוכרח דהנשים משגיחים על לימוד הבנים בבית הספר ואפילו בעלי מלאכה או בעלי משא ומתן גם הם הולכים לעסקים שלהם מן הבוקר עד הערב כמו שנאמר יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב (תהלים קד, כג) ונמצא הנשים משגיחים על לימוד הבנים לכן תלה דבר זה בנשים.

זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיִרְאַת חֵטְא. נראה לי בס"ד האי יִרְאַת חֵטְא היא 'יראת הרוממות' הבאה לאדם אחר שיתמלא בלימוד התורה שאז יכיר בגדולת הבורא יתברך ותהיה יראת חטא שלו יראת הרוממות דאין כונתו בפרישתו מן החטא בשביל פחדו מן עונש או בשביל לקבל שכר אלא פירש בעבור גדולתו ורוממתו יתברך שצוהו לפרוש. והזוכה ליראה זו נבדלים ממנו כוחות היצר הרע וכל כוחות הטומאה לא יקרבון אליו מפני שיש לו תורה וגם יראה העליונה וזהו פָּרָשַׁת דְּרָכִים! ומאן דאמר זה תַּלְמִיד חָכָם דְּסַלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתְּתָא אַלִּיבָּא דְּהִלְכְתָא נראה הטעם דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין צג:) וַהֳ' עִמּוֹ (שמואל א' טז, יח) שהלכה כמותו בכל מקום, ועוד דרשו וַהֳ' עִמּוֹ, אפשר שכינה עמו ובא לידי חטא? על כן כיון דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא מוכח דשכינה עמו וכיון דשכינה עמו לא יבא לידי חטא ועל כן ניצול מכולם.

אָמַר רַב יוֹסֵף: דַּרְשֵׁיהּ רַבִּי מְנַחֵם לְהַאי קְרָא כְּסִינַי. פירוש מקרא זה של 'מַיִם רַבִּים' (שיר השירים ח, ז) דדריש עבירה אין מכבה תורה, דריש דרשה זו כמו דרשה של סיני שיש דרשה בסיני דומה לדרשה שהיא מחזקת ומקיימת דרשה זו דדריש אין עבירה מכבה תורה, והוא דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לב:) אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שמא תזכור לי מעשה העגל! אמר לה 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה' (ישעיהו מט, טו) אמרה לו רבונו של עולם שמא תשכח לי מעשה סיני! אמר לה 'וְגַם אָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ' נמצא אין עבירה מכבה תורה, דהא אין עבירה של עגל כיבתה זכות קבלת התורה בסיני והרי נמצא בסיני אתמר דרשה דומה לדרשה זו ד'מַיִם רַבִּים' דדרשינן מינה אין עבירה מכבה תורה.

יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" (שיר השירים ח, ז) . נראה אמרה לשון כפול בבזיון כנגד הנותן וכנגד המקבל דְּיָבוּזוּ לזה שנתן ולזה אשר ירצה לקבל ממון חליפין של התורה. ונרמז שֶׁבְנָא בשם אִישׁ כי ראש וסוף אִ י שׁ הם ראש וסוף שֶׁ בְנָ א.