בן יהוידע על סוטה יג:

אָמְרוּ קִיֵּים זֶה, מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה. נראה לי בס"ד כיוונו בזה עוד לפי דרכם כי יוסף הצדיק ע"ה קיים דבור השביעי שבעשרת הדברות הכתוב בלחות שהוא דבור לֹא תִּנְאָף (שמות כ, יב) וכמו שאמרו במדרש אמר הקדוש ברוך הוא ליוסף אתה קיימת דבור השביעי של לא תנאף חייך בנך יקריב ביום השביעי שחל בשבת אף על פי שהוא קרבן יחיד דכתיב בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם (במדבר ז, מח) , וגם קיים דבור החמישי של כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ (שמות כ, יא) כשבאה דיוקנו של אביו לפניו נרתע ותשב באיתן קשתו, ועוד שהניח תכסיסי מלכותו ועלה לקבור את אביו. ונמצא קיים דבור ז' ודבור ה' מן הלוחות ולזה אמר קִיֵּים ' זֶה ' מַה שֶּׁכָּתוּב בָּ ' זֶה ' דהיינו מה שכתוב בדבור ז' ובדבור ה' שהם אותיות 'זֶה'.

סִימָן בְּתוֹךְ סִימָן (דברים לד, ו) . נקיט לשון זה לומר כי זה סימן מובהק שיש עמו סימן אחר דנמצא הם שתים אחד סימן הפשוט ואחד סימן המלוי כי אותיות סימן אם תמלאם [ס מ ־ ך י ו ־ ד מ־ ם נ־ ן = 160] תמצא בהם מספר סימן [160] .

מִפְּנֵי מָה נִקְרָא יוֹסֵף עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מִיחָה בִּכְבוֹד אָבִיו! (בראשית מד, כד) . עיין מהרש"א ז"ל. ועדיין הדבר אינו מובן כי הוא אמר על עצמו 'עצמות' בחייו שצוה וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי (שמות יג, יט) ודוחק לומר שאמר כן לבזות עצמו. ונראה לי בס"ד הענין לשבח כיון דלא מיחה בכבוד אביו אפשר שיבא אדם לחשוב מה שלא מיחה בשביל שלא היה נחשב בעיניו כבוד אביו חס ושלום! ובאמת זה אינו, דיקר בעיניו כבוד אביו עד מאד! ומה שלא מיחה כדי שלא ירגישו השבטים שהוא יוסף. ובפרט דהוה כמה דברים מוכיחין שהוא יוסף דאם היה מוחה בהם שלא יאמרו 'עַבְדְּךָ' (בראשית מד, לא) היו מכירין, לכן כדי שלא יהיה נחשד מה שלא מיחה בשביל דאין נחשב בעיניו כבוד לכך עשה לו יקר וכבוד גדול שקרא 'עצמות' על שם חלקו של אביו להראות דכבוד אביו הוא יקר אצלו שקרא עצמו על חלק אביו שהוא עצמות. והנה מלבד טעם הש"ס נראה לי בדרך פשוט שקרא 'עצמות' להורות שאין לו קנאה כדי שירקבו עצמותיו אלא ישארו עצמותיו קימים גם אחר כמה שנים ותקחו אותם עמכם. ועל דרך האמת נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בגוף האדם עור כנגד עשיה ובשר כנגד יצירה וגידין כנגד בריאה ועצמות כנגד אצילות עד כאן דבריו. נמצא המובחר שבגוף הם העצמות שהם כנגד אצילות לכן קרא עצמו על שם המובחר שבגוף.

בָּא גַּבְרִיאֵל וּפָרְעוּ מֵעִיקָּרָא (בראשית לט, א) . פירוש מקודם לא היה סריס גמור אלא היה עקר כמו הסריס שיכול לשמש קצת ונשען על ביתו ולא יעמוד ובפניו לא היה ניכר שינוי הן בזקן הן במראה הפנים וּבָא גַּבְרִיאֵל וּפָרְעוּ שעשאו סריס גמור שנגלה בפניו סימני סירוס ונמצא נקרא 'פוטפרע' אחר שנסתרס שהוסיף לו אות ע' שבזה נצטרפו אותיות רע ונעשו סימני סירוס בזקן ובפנים. ובזה פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב הי"ו יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים (תהלים ז, י) שנצרף בשמו אותיות רע שמורה על סריס בשביל שבזה תְכוֹנֵן צַדִּיק עד כאן דבריו הי"ו.

בְּ'רַב' בִּישֵּׂר, בְּ'רַב' בִּישְּׂרוּהוּ (דברים ג, כו) . נראה לי הכונה אפילו בשעה שראוי לכעוס עליהם ולדבר אותם קשות דבר עמהם בלשון נקיה ובכבוד שלא אמר להם 'די לכם' אלא אמר 'רב לכם' ולכן גם הקדוש ברוך הוא כיבדו בכהאי גונא שלא אמר לו די לך אלא רב לך.

רַב לָךְ וּמַנּוּ יְהוֹשֻׁעַ (דברים ג, כו) . קשא איך יצוייר שיהיה רב לו והוא באמת תלמידו? ונראה לי דהתלמיד נקרא רב לרבו בצד מה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (תענית ז.) הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם. ועוד נראה לי בס"ד הא דאמר לו רב לך על יהושע כי ממלכות שמלך יהושע על ישראל ניכר יותר רבנותו של משה רבינו ע"ה כמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא עה.) זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה, ולכן אמר לו רַב לָךְ וּמַנּוּ יְהוֹשֻׁעַ דעל ידי מינוי יהושע יהיה רב לך. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש קראו רב בהפוך בר כי התלמיד נקרא בן לרבו כמו שאמרו רבותנו ז"ל (סנהדרין יט:) כאלו ילדו וכן אמר בישעיה הַיְלָדִים וכו' (ישעיהו ח, יח) ורוצה לומר אם הוא יהיה רב הנה באמת הוא בר שלך עד כאן דבריו נר"ו.

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי (דברים לא, ב) . מקשים הלשון כפול באומרו ומה תלמוד לומר 'הַיּוֹם'? ונראה לי דמקשי שתי קושיות חדא שאין תלמוד לומר 'הַיּוֹם' פירוש לא לימא תיבת היום כלל! ועוד אפילו אחר שרצה לומר היום למה אמרה באחרונה? והכי הוה ליה למימר: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַיּוֹם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה! ומשני נקיט 'הַיּוֹם' וגם נקיט לה באחרונה ללמד הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי ולהכי נקיט באחרונה כדי לסמוך אותה לסך מאה ועשרים שנה ואי נקיט לה ברישא הוה משמע היום אמר להם דברים אלו.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם וּפְסָעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת. נראה לי בס"ד מפיק לה מדכתיב מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ (דברים לד, א) דלא צריך למכתב זה וסגי לומר 'וַיַּעַל מֹשֶׁה הַר נְבוֹ' נמצא הוסיף לשון יתר שתים עשרה אותיות לרמוז על שתים עשרה מעלות אלו. ומה שאמר פָּסְעָן מֹשֶׁה בִּפְסִיעָה אַחַת נראה לי בס"ד כי נשמתו עלתה תכף לכסא הכבוד שהוא עולם הבריאה וידוע כל עולם יש בו אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] אם כן העולה לאצילות שבבריאה עולה שתים עשרה עולמות שהם אבי"ע דעשיה ואבי"ע דיצירה ואבי"ע דבריאה ולהורות על מעלתו זו עשה לו הקדוש ברוך הוא פועל דמיוני בעלותו ההר פסע שתים עשרה מעלות בפסיעה אחת.

מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתַּתְּמוּ מִמֶּנּוּ מַעֲיָנוֹת חָכְמָה (דברים לד, א) . הא דנקיט לשון מַעֲיָנוֹת לרמוז דאין החסרון בו עצמו אלא החסרון מצד המקבלים כמו מעיין אשר יסתמו אותו דהוא עודנו נובע מים ורק הסתימה גרמה חסרון לאחרים שלא יהיו יכולים לשתות מים דהסתימה מעכבת בפניהם וכן משה רבינו ע"ה לא שכח חס ושלום חכמתו אלא עודנו בקרבו ורק האחרים לא היו יכולים לקבל ולשתות ממנה ביום ההוא.

אוֹתָן אַרְבָּעָה מִילִין מִי הוֹלִיכוֹ? (דברים לג, כא) . נראה לי בס"ד שזכה שתתעסק בו שכינה אַרְבָּעָה מִילִין כנגד ארבעה חלקים של פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] שנתנו על ידו. גם אַרְבָּעָה מִילִין הם ע"ב דקים דכל מיל י"ח דקים כנזכר ביורה דעה סימן ס"ט לרמוז שהיה חי בארבעה יסודות שלו. ועוד נראה לי בס"ד שזכה לכבוד זה בְּאַרְבָּעָה מִילִין שהם מהלך שמונה אלפים אמה בזכות אלוף התורה אשר אילף בשמונה דרגין שהם כשר ופסול חייב וזכאי טמא וטהור אסור ומותר. ועוד נראה לי בס"ד זכה לכבוד זה בשמונה אלפים אמה בזכות הענוה שלו שהיתה בקצה אחרון דאפילו בחלק אחד משמונה שבשמנית שהותר לחכם הוא היה עניו.

מַה לְּהַלָּן עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ אַף כָּאן עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ (שמות לד, כח) . פירוש שגם זה החלק של הנפש הנשאר בקבר עד זמן התחיה עומד בתפילה דאין עמידה אלא תפלה ומשמש שעושה בתפילתו זווגים למעלה כאשר יעשו הצדיקים בגן עדן ורבותא דידיה הוא שגם החלק הנשאר בקבר עד זמן התחיה הוא עושה כן.

מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מוּטָּל בְּכַנְפֵי שְׁכִינָה (דברים לג, כא) . נראה לי בס"ד הענין על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש יחוד כ"א בעליית הנפש מן העשיה אל היצירה בשם בן מ"ב עיין שם. ועיין בספר הלקוטים על פסוק שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף (ישעיה ו, ב) עיין שם. ולזה אמר מוּטָּל בְּכַנְפֵי הַשְּׁכִינָה כלומר הכנפים הנזכר שהם שמות של שם בן מ"ב ומה שנעשה לנשמת האדם בהארה הנזכר נעשה לגוף הקדוש משה רבינו ע"ה כי היה גופו בערך הנשמות של שאר אדם וכמו שאמר רבינו ז"ל בעץ חיים על עשרה הרוגי מלכות שהגופות שלהם היו מזוככים כל כך עד שהיו ראויים בערך הנשמות של בני אדם אחרים דזהו מעלת הצדיקים לזכך גופם ולעשותם צורה עיין שם, וקל וחומר אצל משה רבינו ע"ה שהיה מובחר הנבראים!

וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים (דברים לג, כא) "צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, כא) . נראה לי בס"ד שתיקן בחינת צדק ובחינת משפט ועשה לשון תיקון כמו בֶּן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית יח, ח) והקדוש ברוך הוא אומר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד, טז) כלומר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים לבטל המקטרגים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן להכרית הקליפות. או על פי מה שאמרו במדרש פרשת כי תשא (שמות רבה מג, א) למה הדבר דומה? למלך שהיה דן את בנו והיה הקטיגור עומד ומקטרג, מה עשה הפדגוג של בן? כיון שראה אותו מתחייב, דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ ועמד לו במקומו, מלמד על הבן סנגוריא. כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג בפנים ומשה עומד מבחוץ, מה עשה משה? עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו שנאמר עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו (תהלים קו, כג) עמד לו במקומו של פורץ עד כאן לשונו. וכתב מהר"י [הרב יעקב קרנץ, המגיד מדוּבנא] ז"ל באהל יעקב כי משה רבינו ע"ה דחף השטן בחכמה כי הוא התחיל לומר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב (שמות לב, לא) וכאשר שמעו השטן וגונדא דיליה דבריו אלו שמחו! דחשבו שהוא מקטרג אמרו מוטב שנצא אנחנו ונשתוק והמליץ שלהם יהיה מקטרג עליהם במקומנו! וזהו עמד במקום הפורץ הוא השטן ואחר שיצאו עמד ללמד סנגורייא ואמר אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות לב, לב) עיין שם. ובזה יומתקו הדברים שאמר מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן, 'יקום ויתיצב' דייקא 'עם' דייקא שיש לו חכמה לדחות השטן והמקטרגים על ידי שמראה שהוא מקטרג כמותם כדי להוציאם ולהשתיקם ואחר כך יענה ויגיש הסנגוריא שלו.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר, (קהלת ח, א) "מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר" (דברים לג, כא) . יובן בס"ד דמשה רבינו ע"ה זכה ליסוד דחכמה ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא חכם אתה ותבקש להכנס לארץ? בתמיה. פֵּשֶׁר סוד הנסירה דבר המלכות שהיא סוד דיבור. אי נמי פֵּשֶׁר רוצה לומר מיתוק דבר דין כי הדין שהוא חם וקשה מאד עושהו מים פושרין וכאשר היה בענין העגל שהצילם מן הכליה והחמין נעשו פושרין. ורבי יוחנן אמר הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח, יב) רוצה לומר משה רבינו ע"ה שזכה ליסוד דחכמה מאין ימצא כמוהו או מאין מן הכתר הנקרא אין ימצא לשון יניקה ומציצה או מאין רמז לענוה דכל כך היה גדול שזכה ליסוד דחכמה ועם כל זה מאין ימצא שהיה עניו וחושב עצמו לאין דכתיב ונחנו מה. ורב נחמן בר יצחק אמר וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה (דברים לד, ה) עבד ה' שמדרגת העבד בטלה ממנו שנתעלה ונעשה בעלה דמטרוניתא 'סְמַלְיוֹן'. אומר וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּה דְּיִשְׂרָאֵל רמז שהיה בחינת מט"ט שר הפנים כאשר דרשו דורשי רשומות משה ראשי תיבות מ ט"ט ש ר ה פנים וידוע כי מט"ט הוא סופר שכותב זכיות ישראל וכמו שאמרו בגמרא דחגיגה (חגיגה טו.) בעובדא דאלישע אחר שעלה לפרדס וראה מט"ט יושב עיין שם. גם נראה לי שנקרא סָפְרָא רַבָּה דְּיִשְׂרָאֵל כי תורה שבכתב היא בחינת תפארת הנקרא ישראל והוא כתב תורה שבכתב לכן נקרא ספרא רבא דישראל.

שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל (דברים לד, ה) . נראה לי בס"ד הקול היה הולך שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל לרמוז שהוא שקול כנגד כל ישראל כמו שאמרו (תקוני זהר קיב.) אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד ומנו זה משה. או יובן כל מיל הוא י"ח דקים ושנים עשר מיל הם מהלך רי"ו דקים כמנין גבורה [216] שמיתק הגבורה. או שלשה שמות הוי־ה במלוי יודין הם רי"ו [216] בסוד 'וְיַעֲבוֹר' ע"ב רי"ו והוא עשה תיקון זה על ידי תורה ומעשים טובים ותפלה שלו כנזכר בדרושים של 'וַיַּעֲבֹר' בפרשת כי תשא (שמות לד, ו) . גם י"ב מיל הם כ"ד אלף אמה כי כל מיל הוא אלפים אמה רמז לסוד כ"ד ספרים של תורה שבכתב. גם יובן שנים עשר על שנים עשר הוא קמ"ד מיל כמנין 'ענוה אהבה' [144] שזכה לענוה שהוא סוד לאה וזכה לבינה שהוא סוד אהבה כנודע בסוד דְחִילוּ וּרְחִימוּ שהוא דְחִילוּ חכמה רְחִימוּ בינה ומשה רבינו ע"ה זכה לנשמה דאצילות שהוא סוד בינה. גם קמ"ד מילין הם רפ"ח אלף אמה רמז שבירר בירור גדול מן רפ"ח בסוד האלפים.