בן יהוידע על שבת פו

דְכוּלֵי עָלְמָא, בְּשַׁבָּת נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד, לכך אמרו רבותינו ז"ל (שבת קטז) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י, לה) ספר בפני עצמו שבזה תהיה התורה 'שבעה ספרים' שעל זה דרשו פסוק (משלי ט, א) חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, ומאחר שהיא 'שבעה ספרים' נתנה בשבת שהוא יום השביעי. ולכן דרשו בתיקונים בְּרֵאשִׁית 'יָרֵא שַׁבָּת' שבו נתנה תורה. גם נבחר יום השביעי למתן תורה, כי מספר השבעה במספר הקדמיי [כלומר א+ב+ג+ ... ז = 28] הוא מספר כ"ח שבו האדם מוסיף כח בקדושה, ובזה פרשתי (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל, שלא נתנו שבתות אלא לעסוק בתורה. ונמצא לפי זה התחלת ההכנה של מתן תורה היה בראש חודש, דלכולי עלמא בראש חודש (שמות יט, ב) בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר, והסוף קבלו התורה על ההר ביום שבת, הרי ההתחלה בראש חודש והגמר בשבת. ונראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שכתב הרב מוהר"י ענתבי ז"ל [חכם יעקב ענתבי שהיה ראש קהילת דמשק] בספר נאוה תהלה, שכתוב (בספר שערי גן עדן דף עג) על פסוק (תהלים מה, ב) רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב, שיש שם קדוש ונורא שמו 'רח"ש' והוא מגרש החיצונים, וצריך לכוין בו בסופי תורה (שמות ל, לה) מְמֻלָּ ח טָהוֹ ר קֹדֶ שׁ בכל יום, והוא טוב ומסוגל לזכירה עיין שם. וכתב עוד מספר מקור השמות ששם 'רח"ש' עם שם 'תמ"ף' מסרו יעקב אבינו ע"ה לבניו בשעת פטירתו, כדי להזכירו בעת צרה ויושעו עיין שם. ובזה מובן הטעם בקבלת התורה שהתחלתה היתה בראש חודש והגמר בשבת, כי ראשי תיבות ר אש ח דש ש בת הוא 'רח"ש' שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, וישראל בקבלת התורה היו צריכים להשפעת שם הנזכר כדי לגרש החיצונים מעליהם, וגם כדי שיהיה להם זכירה גדולה בתורה. ובזה פרשתי בס"ד טעם נכון למה שנאמר בפנחס (במדבר כו, מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח , ויש להקשות למה פרט אותה דוקא? ועוד הוה ליה למימר 'וּבַּת אָשֵׁר שָׂרַח'? ובזה מובן שהיא זכתה זכיה גדולה להקרא 'שָׂרַח ' שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, ולכן חלק לה הכתוב כבוד שהוא אותיות שם הקדוש הנזכר, ולכן חלק לה הכתוב כבוד מצד שמה לפרוט אותה בפני עצמה, ולזה אמר 'וְשֵׁם' פירוש תדוק בשמא! ובזה פרשתי טעם בדברי המדרש (דברים רבה יא, ז) בענין ארונו של יוסף הצדיק ע"ה בעת שבקשו משה רבינו ע"ה ולא מצאה פגעה בו 'סגולה' וכו', ומפורש כי היא היתה שרח בת אשר, וצריך לפרש למה מכנה את שרח בשם 'סגולה'? ובזה ניחא כי שמה הוא 'סגולה' לענין זכירה ולענין גירוש החיצונים כאמור, והיה דרכן של חכמינו ז"ל לכוין בשם הקדוש הרמוז בשמה לכך קרו אותה בשם 'סגולה'.