בן יהוידע על שבת עד.

שַׁבְּתָא דְּרַב בֵּיבָי הֲוָאִי, וְאִיקְלְעוּ רַב אַמִי וְרַב אַסִי. פירש רש"י הגיע יומו להיות עומד ומשמש על התלמידים עיין שם. ולפי זה לאו שלו היה אלא של הכולל מקופת בית המדרש. ויש להקשות למאי הוצרך לפרש דאקלעו ר' אמי ור' אסי יהיה מי שיהיה! מה אנחנו למידין מזה? ונראה לי בס"ד שַׁבְּתָא דְּרַב בֵּיבָי הֲוָאִי רצונו לומר שבת שלו שדורש בו, כי היה מנהגם שכל אחד מהגדולים ידרוש בבית המדרש שבת אחד, ואחר הדרשה יבואו החכמים לביתו בשביל כִּבּוּד לטעום איזה דבר אצלו, ושמעתי כי מנהג זה עודנו נוהג בעה"ק ת"ו [בעיר הקודש תבנה ותכונן] , שהדרשן שדורש בקיבוץ גדול בשבת הגדול, או שבת כלה, או שובה, או זכור, יבואו אחר הדרשה לביתו ויאכילם מיני מתיקה, ושמעתי אומרים הטעם כיון שנהנית נפשם היום ממנו מן לחמה של תורה יהנה גופם גם כן במזון גופניי, על כן יש להבין מנהג זה היה נהוג בזמן האמוראים, ואותו שבת דרש רב ביבי, ואחר הדרשה באו לביתו ואקלעו גם ר' אמי ור' אסי שהיו אותו זמן גדולים שבחכמים, ולכבודם הביאו כלכלה של פירות, ואי לא הוי ר' אמי ור' אסי היה מביא דבר אחר מאכל או משקה לטעום ולא היה מביא דבר בשופע כל כך.

שָׁדָא קַמַּיְהוּ כַּלְכָּלָה דְּפֵירֵי. פירש רש"י בשטוח זה נפרד האוכל מאליו. ורבים נתקשו בזה למה הוצרך רש"י לומר שטחן כדי שבשטוח זה יפרד מאליו האוכל? ועיין מה שכתב מהרש"א בטעם הדבר, ומה שנתקשה דאפילו אם יבררו האוכל מתוך פסולת שרי כשאוכלים לאלתר? וגם מהר"ם נתקשה ונדחק לתרץ עיין שם. ונראה לי בס"ד מה שכתב רש"י 'שטחן לפירות' הוכרח לומר כן, משום דקאמר שָׁדָא קַמַּיְהוּ ולשון שָׁדָא משמע שהשליך הפירות מן הכלכלה ושטחן לפניהם, דאם לא כן הוה ליה למימר 'אייתי קמייהו' וזה ברור, וכיון שבעל כרחך צריך לומר שהשליך הפירות מן הכלכלה ולא הניח הכלכלה כמו שהיא לפניהם, אז בעל כרחו צריך לומר דמעשה שהיה כך היה, שהכלכלה היו בה פירות לחים רטובים שמבושלים הרבה, וכדי שלא יתקלקלו הפירות בהיותם מונחים הרבה זה על זה בגובה, לכן דרכם לעשות כך לסדר הפירות בשטח הכלכלה כולה ומניחים עליהם עליו של אילן, וחוזרים ומסדרים פירות למעלה מן העלין וחוזרים ופורשים עלין על הפירות, וכן על זה הדרך כמה שורות זה על גב זה והעלין מונחים בין כל שורה ושורה, ולכן כלכלה זו אי אפשר להסיר ממנה האוכל שהם הפירות שמסודרים בכל שורה ושורה אלא אם כן יסיר העלין הפרושים עליהם בין כל שורה ושורה. ונמצא כשיקח העלין כדי ליטול הפירות אשר תחתיהם הרי זה בורר פסולת מתוך אוכל שבזה אסור גם לאלתר, אשר על כן הוכרח להשליך הפירות מן הכלכלה על איזה מפה או על השולחן, כדי שבשטח הזה יפרדו הפירות מן העלין מאליהן, כי בהשלכתם מן הכלכלה מלמעלה למטה יתקלקל סידור העלין שהיו מסודרים ופרושים בין כל שורה ושורה, ואז עתה יכול להסיר האוכל מתוך הפסולת שהם העלין, כי עתה יוכל להיות פוגע בפרי ויקחנו, ואופן מציאות זו שעשינו הוא מוכרח ממה שאמר 'שָׁדָא' דמשמע שלא הניח הכלכלה כמו שהיא אלא השליך הפירות ממנה, כי שָׁדָא הוא לשון השלכה, ותקשי לך למה עביד הכי? אלא ודאי שהיתה הכלכלה מסודרת בעלין על פי אופן שכתבתי. ואחר שעלה בידינו שאופן הכלכלה היה בכך, על כן בא רש"י ז"ל לפרש לא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד מהם, רצונו לומר היה יכול לעשות מעשה זאת של השלכת הפירות מן הכלכלה בינו לבין עצמו בחדר אחד, ושם יקח האוכל שהוא הפירות ויניחם בכלים קטנים כדי להניח לפני כל אחד ואחד כלי של פירות בפני עצמו, ולמה שטח כל הפירות לפניהם ביחד והם היו נוטלים ואוכלים? ועל זה אמר מחמת מעשה זו שעשה כך נולד הספק לרב דימי, אִי סְבִירָא לֵיהּ לרב ביבי 'אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת אָסוּר' ולכך לא בירר הוא בעצמו והביא לפניהם, כדי שהם יבררו ויאכלו לאלתר דמותר לכולי עלמא, או סְבִירָא לֵיהּ אוכל מתוך פסולת גם שלא לאלתר שרי, והא דהביא כל הכלכלה ושטחה לפניהם היינו משום להראות 'עַיִן יָפָה' בריבוי פירות בשפע גדול, כי הכלכלה היתה גדולה ומלאה פירות. ומה שסיים רש"י 'ובשטוח זה נפרד האוכל מאליו' כונתו לפרש טעם על עיקרו של דבר, על מה שהוצרך לשטוח בהשלכתו הפירות מן הכלכלה ולא הניח הכלכלה במילואה כמו שהיא לפניהם? לזה אמר שעל ידי השטחה נפרד האוכל מאליו מן העלין הפרושים עליו ואין צריך לפגוע תחלה בעלים כדי ליטול האוכל שתחתם. ודע כי יש לעשות האופן גם בהיכא דמונחים עלים למעלה מן הפירות בשטח העליון דוקא, כי כן דרכם בהיות הפירות רטובים הרבה לפרוש על הכלכלה בשטח העליון עלין של אילן ותוחבין אותם בסלים קטנים כדי שלא יפלו, ובזה יהיו נשמרים הפירות מן אבק ועפר, ואם כן אם יניח הכלכלה כמו שהיא אי אפשר ליטול הפירות אלא אם כן יסיר העלין מעליהם, כי העלין מחוברים בשטח העליון על ידי סלוין של אילן שלא יפלו מאליהן, ולכך מוכרח היה להשליך הפירות מן הכלכלה על שולחן או מפה שאז יהיו העלין למטה והפירות למעלה. אך אם נאמר היה האופן כך אם כן מה נסתפק עתה רב דימי, כי בזה האופן נמצאו כל העלין למטה והוא נוטל אוכל מתוך אוכל? לכך פרשתי באופן הנזכר לעיל שהכלכלה מסודרת שורות שורות של פירות, ובין כל שורה ושורה יש עלין פרושים, דהשתא בהשלכה נמצאו מעורבין יחד פירות ועלין ובורר אוכל מתוך פסולת.