בן יהוידע על שבת כו.

עָמַד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: מַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי בָּבֶל, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין? וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מָדַי, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים. הנה לפי פשוטו של דבר הוצרך לעמוד כדי לפרסם טענתו ולהשמיע קולו בבית המדרש כולו שיסכימו כל החכמים היושבים לדבריו שטוען על רבי טרפון. אך נראה לי עוד טעם אחר שעמד עַל רַגְלָיו ודבר דברים אלו לבטל דברי רבי טרפון, שרמז בזה דאין גוזרים דבר על הציבור אלא אם כן יהיה לדבר ההוא עמידה וקיום כאדם שעומד עַל רַגְלָיו, וזה הדבר שגזר רבי טרפון שלא להדליק אלא בשמן זית אין לו עמידה וקיום, כי מַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי בָּבֶל וכו' וּמַה יַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי מָדַי וכו' ועוד ועוד. גם נראה לי קרוב לזה כי מרגלא בפומייהו דרבנן מארי דתלמודא לומר על חכם שנדחין דבריו לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ , ולכן קם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וסידר דברי טענותיו לדחות דברי רבי טרפון ולהורות להפך רמז בזה כי רבי טרפון לא מצא רגליו בבית המדרש בדבר זה שאמר לאסור שאר שמנים, אך אני עמדתי על רגלי שמצאתי רגלי בדברים אלו שאני אומר להתיר שאר שמנים.