בן יהוידע על שבת כא:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יוֹם רִאשׁוֹן מַדְלִיק שְׁמוֹנָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. נראה לי בס"ד בֵּית שַׁמַּאי הם גבורה וּבֵית הִלֵּל חסד, ולכן זהב שהוא גבורה פוחת והולך כמספר האותיות, והכסף שהוא חסד מוסיף והולך במספר, וכן סדר אבג"ד חסד מוסיף והולך, ותשר"ק גבורה הוא פוחת והולך.

טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי: כְּנֶגֶד יָמִים הַנִּכְנָסִין. יש להקשות בשלמא בית הלל מסתבר טעמייהו אבל בית שמאי מאי טעמא בזה? ונראה לי בס"ד דכתבו הפוסקים דבשמן היה שיעור לילה אחת והניחוהו כולו ושרתה בו ברכה, שהיה דולק בכל לילה חלק אחד משמונה שהיה בתחילה בלבד, נמצא לילה ראשונה שרתה הברכה על ח' חלקים, ובשניה שכבר נדלק חלק אחד מהם שרתה על ז' חלקים, וכן בשלישית על ששה וכעל זה הדרך, ולכן סבירא ליה לבית שמאי פוחת והולך שידליק לפי חלקים שנשארו בנר בשעת הנס.

מַאי חֲנֻכָּה. נראה לי בס"ד הכי קאמר דהוה ליה למימר 'נחוכה' שהוא ר"ל 'נָחוּ בכ"ה' דנחו אז מן המלחמה, כדכתיב במגילת אסתר וְנָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וכן אמר כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם, ומשני דְּתָנוּ רַבָּנָן: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְּכִסְלֵו, יוֹמֵי דַּחֲנֻכָּה וכו' כלומר לא קבעום אלא להודאה ולא ליום טוב גמור, ואם נקראת 'נחוכה' שהוא רצונו לומר 'נחו בכ"ה' הנה לשון נחו יורה על שביתה ממלאכה, דהוה משמע שהם כשאר ימים טובים שיש בהם שביתה ממלאכה לכך הפכו אותיות נחו לאותיות חנו וקראו אותו חנוכה. אי נמי נראה לי הכי מתרץ לה דתניא וכו' שקבעו לזה ח' ימים מה שאין כן בשאר נסים קובעין יום א', ולכן נקראת 'חנוכה' ולא 'נחוכה' כדי להקדים אות ח' בשמה המורה על חידוש שלה שעשו זכר ח' ימים.

לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה. מקשים, למה לא קבעום משנה הראשונה? ונראה לי בס"ד בשנה ראשונה עשו ח' ימים טובים בהכרח מפני הנסים שנעשו בהם בשמן, וכל יום שנעשה בו הנס בשמן מוכרחים לעשותו יום טוב, אך לשנה אחרת ראו חכמי הדור שאותה ההארה שהיתה בשמים למעלה בשנה שעברה שהיה בה הנס חזרה ונתגלית בשנה זו והבינו שבשמים קבעו ימים אלה לאותה ההארה בכל שנה ולכך גם הם עֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים למטה. ולפי זה מ"ש 'קְבָעוּם' לא קאי על בית דין שלמטה אלא קאי על השמים ממעל, שהוא כמו ענין הפורים דכתיב בהם (אסתר ט, כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים, ודרשו רבותינו ז"ל נִזְכָּרִים למעלה וְנַעֲשִׂים למטה, וכן כאן קְבָעוּם למעלה בגילוי ההארה וַעֲשָׂאוּם למטה ימים טובים בהלל והודאה. ובזה יש להבין נמי כונת השואל מַאי חֲנֻכָּה? דהוה ליה למימר 'חנוך' על שם החנוך של בית המקדש שנתחנך בעבודה ובהדלקת המנורה, ומשני דְּתָנוּ רַבָּנָן וכו' לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם למעלה וַעֲשָׂאוּם למטה, ולכן הטילו בה ה"א בסופה כי זה כלל ידוע כל ה"א שבסוף תיבה מורה על הרבוי, וכן כאן שנתרבית ההארה שלה שהיא מתגלית בכל שנה ושנה, גם חנוך לשון זכר שאינו מתעבר וחנוכה לשון נקבה שמתעברת ויולדת, כן זו מתעברת ויולדת כי ההארה שלה נולדת כל שנה.