בן יהוידע על שבת קנג.

מֵהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר, אִם בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא הוּא אִם לָאו. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל כל שנאמר בו 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' אינו צריך סיוע מאחרים בעלייתו, אלא אדרבה הוא יהיה מסייע לאחרים להעלותם עמו, אבל הנאמר בו 'יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא' הנה הוא צריך לסיוע מצדיקים אחרים בעלייתו בסוד הבינה הנקראת 'עוֹלָם הַבָּא' ולכן נאמר בו 'יֵשׁ לוֹ חֵלֶק' והרוב הם מכת זו שאמור בם יש לו חלק לעולם הבא, לזה אמר התנא כל ישראל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. ולזה אמר מֵהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם נִכָּר, אִם 'בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא' , רצונו לומר אם תראה אחרים בוכים עליו זה סימן שהוא הגיע למדרגת בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא שיש ממנו סיוע והטבה לאחרים, לכן מדה כנגד מדה מתעוררת הבכיה באחרים לבכות עליו, וגם עוד נראה גם כן בודאי זה בחייו הטיב לאחרים, שהעלה תפילות ומצות שלהם למקום גבוה על ידי תפלה ומצות שלו ולכך בוכים עליו עתה דמזלייהו חזי. ובזה יובן המאמר שאחר זה דבעא רבי אלעזר מן רב אֵיזֶה הוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? ואמר לו (ישעיהו ל, כא) וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ וכו' ותמוה! אך כפי הנזכר מובן היטב, דהרוב הם מן כת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא דאלו צריכין לצדיק אמצעי, ולכן ידמו לארבעה אצבעות שבהם שלשה פרקים שיש אמצעי בניהם, אך אותו שהוא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא אינו צריך לצדיק אחר אמצעי, וזה ידמה לגודל שהוא שני פרקים בלבד, ומין זה הם מועטים, כמו שאמר (סוכה מה:) 'ראיתי בני עליה והם מועטים' לכך נרמזו באצבע אחר שהוא הגודל, וידוע דהגודל נקרא בלשון תורה בֹּהֶן, ואחרי אותיות 'אָדָם' יש אותיות 'בֹּהֶן' שהוא הגודל הרומז על בני עולם הבא, וזה ששאל אֵיזֶה הוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא? והשיב וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵ 'אַחֲרֶיךָ' דייקא, רצונו לומר שידמו אותך לבהן שהוא אַחֲרֶיךָ דהיינו אחר שם 'אָדָם' שיש לך, לאמר זה הדרך של 'בֶּן עוֹלָם הַבָּא' הרמוז כאן הוא אשר תלכו בו, שלא תהיו דוגמת שאר אצבעות שיש בהם פרק אמצעי.

בְּנֵי גְּלִילָאָה אַמְרֵי: עֲשֵׂה דְּבָרִים לִפְנֵי מִטָּתְךָ. בְּנֵי יְהוּדָה אַמְרֵי: עֲשֵׂה דְּבָרִים לְאַחַר מִטָּתְךָ. נראה לי בס"ד יש עושה צוואה שיחלקו למנוחתו ממון ומזון לעניים בתוך השבעה, והחודש, והשנה, ויש מצווה שיביאו בעלי תורה ללמוד למנוחתו, ושני מיני צוואות אלו נרמזו באותיות הסמוכים לְ 'מִטָּה' כי מצד אחד יש אותיות חֶלֶד שמצווים לחלק ממון ומזון לעניים אשר זה הוא הנאה של עולם הזה הנקרא חֶלֶד, ומצד אחר יש אותיות נוֹי , זה רמז להמצווה שיביאו בעלי תורה לקשט נפש באור תורה, שהוא קשוט רוחני הנקרא בשם נוֹי, כמו שכתב באידרא זוטא 'נוי דנוקבא כולא מנוי דדכורא הוא' ועל מה שכתבו המקובלים בביאור נוֹי הנזכר. ואיתא בעירובין (דף נג) בְּנֵי גְּלִילָאָה לא היו בני תורה, אבל בְּנֵי יְהוּדָה היו בני תורה יעוין שם, לכן בגלילאה דלא שכיחי בהו לומדי תורה הרבה כדי שיהיו באים לבית הנפטר לעסוק בתורה למנוחתו, לכך אומרים עֲשֵׂה דְּבָרִים 'לִפְנֵי ' מִטָּתְךָ , תצווה על הנאת הַחֶלֶד הרמוז לִפְנֵי אותיות 'מִטָּה' שיחלקו מזון וסעודה לעניים, אך בְּנֵי יְהוּדָה שהיו בני תורה מצויים שם, אומרים עֲשֵׂה דְּבָרִים 'אַחַר ' מִטָּתְךָ , שתצווה שיביאו בני תורה לעסוק בתורה שהיא נוֹי הנפש הרמוז אַחַר אותיות 'מִטָּה'.

שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. נראה לי בס"ד כל כ"ד שעות נקרא יוֹם אחד דכתיב (בראשית א, ה) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, ועיקר התיקון צריך לתקן בשם 'אדני' שיש בו כ"ד צירופים כנגד שיעור יוֹם אֶחָד שהוא כ"ד שעות. ולזה אומר שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ.

וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: (קהלת ט, ח) "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר". פירוש דהאדם במותו מלבישים אותו תכריכין לְבָנִים, וצריך לצייר בחייו במחשבתו בְּכָל עֵת זמן זה של לבישת הלבנים כדי שיכנע לבבו מזכרון המות. ואז על ידי כך שֶׁמֶן, הוא החכמה הנקראת שֶׁמֶן אפילו עַל רֹאשְׁךָ, רוצה לומר במחשבה שֶׁבְּרֹאשׁ לֹא יֶחְסָר שתהיה נקי וטהור גם מצד המחשבה שלא יוכל יצר הרע לטנפה, וכל שכן שלא יוכל לטנף דבור ומעשה שלך.

דָּבָר אַחֵר: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים", אֵלּוּ צִיצִית. "וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר", אֵלּוּ תְּפִלִּין. נראה לי בס"ד דהציצית לובשו האדם בכל עת דנוהג גם בשבת ויום טוב, אבל תפילין אינו לובשו בשבת ויום טוב, אך עם כל זה הארתו לא תחסר ממך, כי האדם צריך לכוין בשבת ויום טוב בשבח נִשְׁמַת כָּל חַי, דתיבות כָּל חַי [68] הוא מספר אהי"ה הוי"ה אהי"ה [68] , וזו הכונה היא תמורת התפילין דממשיך הארתם על ידי כונה זו. ועוד נראה לי בס"ד 'בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים' אֵלּוּ צִיצִית, דהלבן אינו נפסק וישנו בְּכָל עֵת אפילו בזמן הזה מה שאין כן התכלת, ועוד אמר 'וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר' רצונו לומר אף על פי שחולצין התפילין אחר התפלה עם כל זה ישאר הרשימו שלהם וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל. או יובן בציצית אמרינן לעיל (דף לב) זוכה ומשמשין לו שני אלפים ות"ת [2800] עבדים שהם כנגד מספר האורות שכתב הרב"ש ז"ל, ובתפילין גם כן יש האורות כנגד מספר שני אלפים ות"ת הנזכרים, דבראש יש שני שי"ן שהם שבעה קוים כל קו נחשב כמאה, ויש מקום בראש להניח שני תפילין הרי אלף וארבע מאות, ויש בו ב' המשכות האחת מצד ההנחה והאחת מצד הברכה, בסוד 'אור פנימי ואור מקיף' נמצא יש כאן שני אלפים ושמונה מאות [2800] כמו סך הנמצא בציצית.