בן יהוידע על שבת קמט.

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם". מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַבִּי חַנִּין: אַל תְּפַנּוּ 'אֵל' מִדַּעְתְּכֶם. יש להקשות מהיכא משמע אַל תְּפַנּוּ 'אֵל'? ועוד הוה ליה למימר מִלְּבַבְכֶם או מִמַחְשֶׁבְוֹתְכֶם ומאי מִדַּעְתְּכֶם? ונראה לי בס"ד דידוע שני יצרים יש לאדם , אחד מתהווה מכוחות החמריים שבו וזה נקרא יצר הגופניי, ועל אותו היצר הגופניי אמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב:, קידושין ל:) יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם, וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הקב"ה שֶׁעוֹזֵר לוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, ועל יצר הנפשיי אמרו רבותינו ז"ל יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם, כי זה נמשך מן הקליפה מלמעלה, ולכל יום יש קליפה בפני עצמה כנגד בחינת אותו היום בלבד וכאשר אבאר בזה בס"ד לקמן במסכת סוכה במאמרים הנז'. והנה זה היצר הגופניי הוא עצור בקרב האדם מעת הלידה, והוא נקרא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר' ככתוב (משלי כו, ג) שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר, וכיצד זה שהוא מתג החמור שעצור בקרב האדם, אז יצר הנפשיי מושך בו את האדם לדרך הרע לעשות מעשים רעים, כי יצר הנפשיי שהוא מַלְאָךְ הבא מן הקליפה בכל יום עושה פעולתו באדם בזה היצר הנקרא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר'. ועל זה היצר שנאמר עליו מִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם וְאִלְמָלֵא הקב"ה שֶׁעוֹזֵר לוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ צריך להבין במה עוזרו? והנה נראה מזוהר הקדוש שעוזרו בשם 'אֵל' שהוא חסד, כי עוזר זה עושה הקב"ה לאדם בתורת חסד ואינו משורת הדין, יען ששורת הדין מחייבת שהאדם הוא ילחם לעצמו, אך במדת חסד עוזר לו הקב"ה, וכל דבר הנעשה בתורת חסד נעשה בשם 'אֵל' כנודע, ולכן אמר הכתוב (תהלים נב, ג) מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה הַגִּבּוֹר חֶסֶד 'אֵל' כָּל הַיּוֹם, והיינו הגבור קאי על יצר זה שהוא מתגבר בכל יום להרע לאדם, הנה חֶסֶד 'אֵל' כָּל הַיּוֹם לעזור אותו. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש אף על פי ששם 'אֵל' הוא חסד הנה הוא זועם בכוחות הדינין, ולכן נאמר (תהלים ז ,יב) וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם, רצונו לומר זֹעֵם בכוחות הדינין אבל לנו עושה פעולה של חסד. נמצא זה היצר הגופניי הַמִתְגַּבֵּר בְּכָל יוֹם הוא נכנע ונחלש על ידי הארת שם 'אֵל' שהוא זֹעֵם בכוחות הדינין, והנה אם תניח מספר 'אֵל' [31] על מספר 'מֶתֶג' [443] יעלה מספר 'דַּעַת' [474] ולכן אמרו רבותינו ז"ל כל מי שאין בו דעת הרי הוא חוטא, רצונו לומר שאינו זוכה להמשיך הכנעה משם 'אֵל' לְמֶתֶג שבקרבו שבזה יהיה הצרוף מספר 'דַּעַת', הרי זה חוטא מכח תגבורת יצר הגופניי שהוא 'מֶתֶג הַחֲמוֹר'. ובזה יובן הפסוק במשלי (משלי יט, ב) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, ולזה אמר (שם יא, ט) וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ, וזה אומרו (שם כד, ח) גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז היא התורה (שם כד, ה) וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ, והרי הוא כמבואר. והנה ידוע דכל חמריים רעים נקראים בשם אֱלִילִם, כי אֱלִילִם הוא ענין הבל ותוהו שאין בו ממשות וקיום, כמו רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם, באיוב (יג, ד) ולזה אמר אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם הם כוחות מריים רעים שמהם מתהווה יצר הגופניי הנקרא מתג, כי על ידי כך לֹא תְּפַנּוּ 'אֵל ' מִדַּעְתְּכֶם , רצונו לומר מספר דעת שהוא מורה על שליטת כח שם 'אֵל' ב'מֶתֶג' לֹא תְּפַנּוּ ותסלקו מספר שם 'אֵל' מן מספר 'דַּעַת' כדי שלא ישאר מספר 'מֶתֶג' לבדו שהוא יצר הגופניי וישלוט בכם באין מעכב, ולזה אמר מִדַּעְתְּכֶם דייקא, שאם תפנו להדבק באלילים הנזכרים אז יפנה גם כח שליטת שם 'אֵל' מן מספר 'דַּעַת' , כי יעזוב אתכם ולא יעזור לכם.