בן יהוידע על שבת קלז

שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִתְקַיְּמוּ. הא דתלה קיום שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּדָּם נראה לי בס"ד, דידוע שהשמים והארץ נבראו בכ"ב אותיות התורה, ולזה אמר (ישעיהו מד, ז) וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה יַגִּידוּ לָמוֹ, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני פרשת כי-תשא רמז שפט) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, אך השמים להיותם עליונים נבראו בכ"ב אתוון רברבין, והארץ נבראת בכ"ב אתוון בינונים, ולזה אמר (בראשית א, א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ שכתב 'אֵת' בכל אחת, שהשמים נבראו באותיות בפני עצמו, והארץ באותיות בפני עצמה. אי נמי השמים נבראו בסדר אבג"ד שהוא רחמים, והארץ בסדר תשר"ק שהוא דין, וכן שפע הנפש שהיא תתייחס לשמים ישתלשל בכ"ב אותיות, ושפע הגוף שמתייחס לארץ גם כן ישתלשל בכ"ב אותיות כי האותיות הם צינורות השפע , לכן ליל שבת קורין פסוקים אֵשֶׁת חַיִל וכו' שיש שם כ"ב אותיות, שהם צינורות עליונים אשר הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים כנודע. וכן נמי העונש גם כן יהיה על ידי כ"ב אותיות, לכך מתוודין הודוי בכ"ב אותיות. ובזה פרשתי בס"ד רמז מאמר התנא (אבות ג, טו) וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן, רצונו לומר בתוך אותיות טוב שהוא מלוי שלהם כזה ט י"ת ו א"ו בי" ת יש 'אותיות' רצונו לומר באותיות שהם נרמזים בתוך 'טוּב' הָעוֹלָם נִדּוֹן. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בישעיה (מה, יא) כֹּה אָמַר הֳ' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי, והיינו כי הכל נעשה על ידי הָאֹתִיּוֹת והמה רמוזים בתוך 'טוב'.נמצא בריאת שמים היתה על ידי כ"ב אתוון רברבין, ובריאת ארץ על ידי כ"ב אתוון בינונים או זעירין. אי נמי זו בסדר אבג"ד וזו בסדר תשר"ק, ואיך שיהיה הנה הם שתי בחינות 'כב' ושני פעמים 'כב' הם 'מד' [44] , ולכן תלה קיום שלהם בדם ברית, כי 'דַּם' [44] הוא מספר ב' פעמים 'כב'. ואף על פי שאין דם ברית אלא בזכר עם כל זה עשה הקב"ה גם בנקבה דם בתולים שהוא פתח של מצות פריה ורביה, שאין האשה ראויה לוליד אלא עד שתטיף דם בתוליה. ונמצא דַּם בְּרִית ניטף מן הזכר ביום שמיני ללידתו, וְדַּם בְּתוּלִים נוטף מן הנקבה בחופתה במצוה ראשונה, ולכן כמו שתיקנו ברכה על דם ברית כן תקנו ברכה על דם בתולים כנזכר בשולחן ערוך (אבן העזר סי' סב), וזה נוסחה בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים בַּל יִמְשֹׁל עוֹד זָר בְּמַעְיָן חָתוּם, עַל כֵּן אַיֶּלֶת אֲהָבִים שָׁמְרָה בְּטָהֳרָה וְחֹק לֹא הֵפֵרָה, בָּרוּךְ הַבּוֹחֵר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. ויש אומרים שאין מברכים אותה בלא כוס עיין שם. וגם לדעת החולקין צריך לברך אותה אלא שמברכין בלא שם ומלכות, וראה כמה חביבין דם בתולים דארבותינו ז"ל טעם שדם עופות צריך לכסות בברכה, לפי שהעופות כיסו דם בתולים שנשר מרבקה אמנו עליה השלום, ונשאר שמור תחת צילם, עד שבא יצחק אבינו וראה אותו ובירך עליו.