בן יהוידע על שבת קיד.

מִנַּיִן לְשִׁנּוּי בְּגָדִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ו, ד) "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים". אף על גב דילפינן זה מן 'וְכִבַּדְתּוֹ' (ישעיהו נח, יג) שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חֹל, רצה לעשות ילפותא מן המקרא, כי אותו פסוק הוא מנביאים. ונראה לי בס"ד דנפקא מינה למי שיש לו מעות לקנות בהם בגדי שבת ואין לו לקנות גם יין לקדוש איזה מהם קדים? וידוע דיין לקדוש דרבנן ועשו לו אסמכתא על פסוק של תורה ואם למלבוש לא יש אסמכתא על פסוק של תורה יהיה יין קדים, ואם נמצא לו פסוק של תורה יהיה מלבוש קדים, משום דאית ליה אסמכתא על תרי קראי פסוק תורה ופסוק נביאים, ויקנה לבוש ויקדש על הפת. ועוד נראה לי בס"ד, דהוצרך רבי יוחנן למילף מהאי קרא (ויקרא ו, ד) ד'פָשַׁט אֶת בְּגָדָיו' כי מהאי קרא ד'וְכִבַּדְתּוֹ' דייק אפילו אם יחליף בגדיו אם הם שוים כמו של חול אסור, משום ד'וְכִבַּדְתּוֹ' כתיב ואין ניכר בזה כבוד שבת, דהרואהו חושב שהוא לובש בגד שלבש בחול, אך מן פסוק זה בא למידק דבעי דוקא שיחליף בגדיו, ואפילו אם הם שוים במראיהם וצורתם וחשיבותם סגי.

כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו, חַיָּב מִיתָה. נקיט 'חַיָּב מִיתָה' על צד ההפלגה, כמה שאמר דוד המלך ע"ה (שמואל ב' יב, ה) חַי הֳ' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת, או הכונה רצונו לומר אפשר שיבא לידי חיוב מיתה אם יזדמן שיצא חלול השם הרבה מדבר זה, ואם כן החיוב הוא על חלול השם דכפרה שלו תלויה במיתה, כמו שנאמר (ישעיהו כב, יד) אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן.

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נִקְרָאִים 'בַּנָּאִין' מִפְּנֵי שֶׁעוֹסְקִים בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל יְמֵיהֶם. נראה לי בס"ד דכתיב (תהלים פט, ג) עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, והיינו על ידי התורה שנקראת חֶסֶד, דכתיב (משלי לא, כו) וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ, לכך נתנה מימין דכתיב (דברים לג, ב') מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, ובתורה יש חלק נגלה וחלק נסתר, וגם בחסד יש חסד באתגלייא וחסד באתכסייא, ומספר חֶסֶד עם הכולל [73] ע"ג, וב' פעמים ע"ג מספר עוֹלָם [146] , וכן התורה נקראת 'חָכְמָה' וכמו שנאמר (משלי ח, יב) אֲ‍נִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה, וב' פעמים חָכְמָה [73] כנגד חלק הנגלה וחלק הנסתר עולים מספר עוֹלָם [146] , ולזה אמר שֶׁעוֹסְקִים בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם כי בתורה שהיא ב' פעמים חָכְמָה נבנה העולם! ונראה לי בס"ד, במלוי אותיות עוֹלָם כזה ע י"ן ו י"ו למ" ד מ" ם יש אותיות 'דמיונים' שהתורה הנגלה שבה הם דברים דמיונים לדברים הנסתרים העליונים, ולכן סתרי תורה נקראים כבשונו של עולם, 'כבשונו' דייקא רמז להמלוי, ולזה אמר (הושע יב, יא) וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה, נְּבִיאִים אותיות בַּנָּאִים הם תלמידי חכמים, אֲדַמֶּה שניתן להם רשות לעשות בדברי תורה דמיונים לנסתרים של מעלה.

אֵיזֶהוּ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמַּחֲזִירִין לוֹ אֲבֵדָה בִּטְבִיעוּת הָעַיִן? זֶה הַמַּקְפִּיד עַל חֲלוּקוֹ לְהָפְכוֹ. פירוש בעת שאוכל מַּקְפִּיד עַל חֲלוּקוֹ שלא יהיה סרוח על כפות ידיו ויתלכלך, וכיון דמקפיד כל כך גם על חלוק שהוא פנימי שמע מינה דנוהג כן בשאר תכסיסי תלמידי חכמים. אבל אם אינו נוהג בכך יאמרו העם הארץ אין זה תלמיד חכם ולמה תחזירו לו אבדה בִּטְבִיעוּת עַיִן, כי העמי ארצות אין יודעים תורה ורק רואין עניינים חצונים המורין ומעידין שהוא תלמיד חכם. ונראה לי בס"ד, המדות של האדם הטבעיות שנולד בהם כמו כעס וקנאה ותאוה נקראים 'בְּגָדִים' וכמו שנאמר (קהלת ט, ח) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, וכמו שכתב מהרש"א ז"ל, והוא מקפיד להפוך אותם לטובה ויושר של תורה.