בן יהוידע על שבת קט.

יָד לְגִיגִית תִּקָּצֵץ. פירש רש"י 'שמטלין בה שכר' וקשא הוה ליה למימר 'יָד לְשֵׁכָר'? אך נראה לי בס"ד, גִיגִית זו ששורין בתוכה תמרים או צמוקין במים עד שיהיו ראוין למשוך מהם השכר על ידי בישול באש, וידוע שבזמן שהם שרוים במים בתוך הגיגית צריך שיהפכו אותם בידים בכל יום ויום ואם לאו יתקלקלו, ולכן נקיט יָד לְגִיגִית אורחא דמלתא שמניח ידו בתוך הגיגית כדי להפך התמרים או הצמוקין השרוים בתוכה ומזהירו שלא יושיט ידו שם קודם נטילת ידיים, ויש לפרש תִּקָּצֵץ לשון קוצין כמו שכתב הערוך (בשרש קץ בביאור שדה שנתקווצה) עיין שם. וכן זה הנוגע שם קודם נטילה נחשבת ידו כמו קוצין המזיקין שם מחמת רוח רעה.

בַּת חוֹרִין הִיא זוֹ, וּמַקְפֶּדֶת עַד שֶׁיִּרְחֹץ יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. פירש בערוך יש לה כבוד ברוחות כמו בן חורין בבני אדם עיין שם. ועוד נראה לי בדרך מליצה , רצונו לומר כת נחשים ועקרבים שדרכם להיות בחורין ובסדקים, וכמו שנאמר (ישעיהו יא, ח) וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, שגם היא מזקת כמותם ודמייא להו. וְהָא דְּמַקְפֶּדֶת עַד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים , נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דעיקר אחיזת הקליפות הוא בשלשה ספירות תחתונות שבכל עולם ועולם, בסוד (משלי ה, ה) רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת עיין שם. ולכן רוח רעה שנמשכה מן הקליפות אינה עוברת מן הידים עד שירחצם ג' פעמים כנגד אחיזת הקליפות בשלשה ספירות. או יובן על פי מה שכתוב בעץ חיים (שער קליפת נגה), דעיקר הקליפות הם שלשה שהם רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת עיין שם. ולכן כנגד שלש הקליפות אלו צריך לרחוץ ג' פעמים ואז עוברת רוח רעה. אי נמי נראה לי האצבעות הם ג' פרקים, ותחלה בפעם א' נשמטת מפרק הסמוך לכף, ואחר כך לסמוך לו, ואחר כך לסמוך לו ואז יוצאה לגמרי, שאין לה מקום לחול עליו.