בן יהוידע על שבת קד.

אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵם וְסָמֶךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת, בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים. נראה לי בס"ד בתוך מֵם סָמֶךְ יש מספר נֵס כי נודע מכתבי רבינו האר"י ז"ל דאות מ' במלואה תמלא לפעמים ביו"ד גם כן כזה 'מַיִם' ונמצא לפי זה מלוי מֵם שבלוחות עולה נֵס [110] , ולזה אמר בְּנֵס עוֹמְדִים , ולכן התורה נקראת סם וכמו שאמרו בגמרא (קידושין ל:) 'וְשַׂמְתֶּם' - סם תם, וכן אמר רבא זכה נעשית לו סמא דחיי וכו', יען כי אותיות אלו הם בְּנֵס עוֹמְדִים לכך נקראת התורה עליהם, ולכן גם הארון שבו הלוחות בנס עומד, כי אמרו רבותינו ז"ל (מגילה י:) מקום הארון אינו מן המדה ובנס עומד. ונראה לי בס"ד לכן משה רבינו ע"ה זכה למסוה על שם התורה שנקראת ס"מ, והיא חמשה ספרים שבכתב, וששה סדרים על פה, הרי אותיות 'מַסְוֶה' וזכה לחן זה בזכות התורה.

מַנְצְפַּ"ךְ, צוֹפִים אָמְרוּם. הא דנקטי להו שלא כסדרן כי סדרן הוא כמנפ"ץ , נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י סוף ביאור אר"ז, כי אותיות מ"ן שהם נצח והוד נמתקו, ואותיות צפ"ך שהם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] לא נמתקו יעויין שם. ובזה מובן הדבר דנקטי להו לאותיות 'מַנְ' בראשונה דאלו נמתקו, ואחריהם תפסו 'צְפַּ"ךְ' על פי סדר חג"ת, דנקטי להו כפי סדר הספירות ולא כסדר האותיות. או יובן בס"ד דנקטי לאותיות צפ"ך שלא כסדרן להורות דאלו לא נמתקו, ולכך עשו בהם שנוי לסימן ונקטנהו מעילא לתתא בערך המספר שלהם, אבל סדר מקומם הוא הפוך, כי כל קריאה של אותיות למפרע הם דין בסוד אור חוזר, והוא טעם נכון בעזה"י. או יובן בס"ד טעם על פי הפשט, דשינה סדרן להורות דלאו על אותם אותיות הנכתבים בראש ואמצע תיבות איירי, שהם מ"ם פתוחה ונ"ן וצד"י וכ"ף ופ"ה הכפופים, אלא מיירי רבי ירמיה באותם שהם נחשבים אצלינו לאותיות משונות, שאינן נכתבים לא בראש ולא באמצע אלא רק בסוף לכך שינה סדרן לומר דאיירי באותם המשונים.

אַתּוּ דַּרְדְּקֵי הָאִידְנָא לְבֵי מִדְרָשָׁא, וְאָמְרוּ מִילֵי, דַּאֲפִלּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁע בִּן נוּן, לָא אִיתְּמַר כְּוָותַיְהוּ. הקשה הגאון חיד"א ז"ל במראית העין למה לי להאריך לשון, והוה ליה למימר אָמְרֵי דַּרְדְּקֵי מִילֵי דַּאֲפִלּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁע וכו'? עיין שם. ונראה לי בס"ד כי בית המדרש העקרי הוא מקום שמגדלין בו תורה חכמי הדור שיושבים שם לפלפל ולמסבר, והילדים המתחילים ללמוד לא יכנסו שם, אלא יש להם מקום אחר שיושבים שם מלמדי תינוקות ומלמדים אותם, אך אחר שיראו שכבר נתחכמו, ויש בהם כח לקבל תורה מפומייהו דרבנן קדישי הלוחמים במלחמתה של תורה בבית המדרש העקירי, אז מכניסים אותם שם, ואלו הדרדקי קדישי דנקטי הכא הם דרשו רמזי התורה האלה ביום הראשון אשר הכניסום לבית המדרש קמי רבנן קדישי, וזה החידוש דאמרו לרבי יהושע בן לוי אַתּוּ דַּרְדְּקֵי הָאִידְנָא לְבֵי מִדְרָשָׁא , 'הָאִידְנָא' דייקי כלומר היום הזה היתה התחלת כניסתם ביאתם לבית המדרש, ועם כל זאת אָמְרוּ מִילֵי יקירי דַּאֲפִלּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁע לָא אִיתְּמַר כְּוָותַיְהוּ. או יובן בס"ד האריכו לשון לומר דאם היה זה בדורות הראשונים לא היה כל כך חדוש אצלינו, אך החידוש הוא דאתו הָאִידְנָא בדור זה שנתמעטו הלבבות ועם כל זה אָמְרוּ מִילֵי יקירי, ומזה תבין עומק דברי חכמים, דהא דברים אלו אם הם רק לפי פשוטם לא היה בהם פלאות חכמה שמשבחים אותם כל כך, אך מוכרח שכל דבריהם רצוף בתוכם ענינים עמוקים ונסתרים. והנה המפרשים ז"ל הקשו אמאי נקטי זמן יְהוֹשֻׁע ? ונראה לי בס"ד דנקטי דור הראשון, כי לא היה אפשר להם לומר אפילו בימי משה רבינו ע"ה לא אתמר, דהוה משמע דאפילו משה רבינו ע"ה לא אמר כוותייהו וזה אי אפשר! דהא כל מה שתלמיד עתיד לחדש נגלה למשה רבינו ע"ה בסיני, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כן בפירוש, ולכך נקטי דור הראשון שאחריו. ועוד כי בדור יהושע נמצאו חכמים גדולים כעתניאל בן קנז שהחזיר בפלפולו כמה הלכות שנשתכחו באבלו של משה רבינו ע"ה. ועוד נקיט על דורו של יהושע שנכנסו לארץ ישראל דאוירה מחכים ועם כל זה לא אתמר כוותייהו.

אָלֶף־בֵּית, אַלֵּף בִּינָה. והא דכינה התורה בשם 'בִּינָה' מפני שהתורה נתנה מעולם הבריאה שה"ס [שהוא סוד] בינה, ולכן התחילה בבית ולא באלף כי לא זכו לתורה דאצילות עדיין, וסמך לתורה גְּמוֹל דַּלִּים דדמו להדדי, שגם בעסק התורה יהיה גְּמוֹל דַּלִּים, שיתבררו ניצוצי הקדושה שהם דַּלִּים בהיותם מעורבים ברע ועסק התורה מחיה אותם ומפרנס אותם. ואחרי זה רמז לאותיות הֵא־וָו, זֶה שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שהוא משתלם על ידי עסק התורה ועל ידי הצדקה, כי תורה שבכתב חמשה ספרים ושבעל פה ששה סדרים הרי אותיות 'הו' והצדקה נעשית בזרוע שהוא וא"ו, ובכף שבו חמשה אצבעות, ותשלום השלם הוא באותיות 'וה' דכתיב (שמות יז, טז) כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ. ולכן אחר שרמז על שלימות ארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה אמר וְאִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אוֹתְךָ וכו', והיינו זָן כנגד ה"א אחרונה, וְחָן כנגד אות וא"ו, וּמֵטִיב כנגד ה"א ראשונה, וְנוֹתֵן לְךָ יְרוּשָׁה כנגד אות יו"ד, וְקוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר לָעוֹלָם הַבָּא כנגד קוץ היו"ד דשם הוי"ה שה"ס [שהוא סוד] כֶּתֶר. ועוד נראה לי בס"ד זָן אוֹתְךָ בעולם הזה, ואל תחשוב שיאכילך שכר מצותך, אלא חָן אוֹתְךָ בדרך חנינה שהוא בתורת צדקה, ועוד מֵטִיב לְךָ ברוחניות שיעזרך לתורה ומצות וזו הטבת הנפש, וְנוֹתֵן לְךָ יְרוּשָׁה חלק אחרים כמו שאמרו (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, וְקוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר לָעוֹלָם הַבָּא שתזכה למסיבה של צדיקים, כמו שאמרו (ברכות יז.) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, ופירש רבינו האר"י ז"ל עטרות אלו הם אורות שנבראו מעסק התורה שלהם! ופרשנו בס"ד הא דלא אמרו 'ורואין' פני שכינה אלא 'נהנין' שהעטרות להיותם אור זך זורח בהם אור השכינה ויוצא מהם אור גדול, כענין אור השמש הזורח על אבן טובה או זכוכית לבנה שנולד מזה אור מחדש מבהיק מאד, אבל באור השכינה עצמו אין יכולין לראות, וזהו קוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר לָעוֹלָם הַבָּא הם העטרות הנז'. ועוד נראה לי בס"ד אושר עולם הזה הוא בני חיי מזוני , וכנגד 'מזוני' אמר זָן אוֹתְךָ, וכנגד 'בני' אמר חָן אוֹתְךָ, כי הבנים לאיש הם דרך חנינה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וִיחֻנֶּךָּ בבנים, כמו שנאמר (בראשית לג, ה) הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ, וכנגד 'חיי' אמר מֵטִיב לְךָ, כי באריכות ימים נאמר לשון הטבה, דכתיב (דברים ה, טז) לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, ואמר נוֹתֵן לְךָ יְרוּשָׁה על שכר עולם הבא שנאמר בו לשון ירושה, דכתיב (משלי ח, כא) לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא, והם ש"י [310] עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק, ואמר קוֹשֵׁר לְךָ כֶּתֶר שאחרי זה יזכה לש"י כפול [620] שבו נשלם אצלו מספר 'כֶּתֶר' [620] דלכן נאמר תחלה לְהַנְחִיל אֹהֲבַי 'יֵשׁ' מספר ש"י שהוא חצי הכתר, ואחר כך אֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא להשלים הכת"ר שהוא ש"י כפול.

נֶאֱמָן כָּפוּף, נֶאֱמָן פָּשׁוּט. כינה הצדיק בשם נֶאֱמָן דאיירי בנאמן בצדקתו שהוא צדיק מבית ומבחוץ שתוכו כברו ממש. ומה שאמר אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ כֶּתֶר כְּמוֹתִי , נראה לי הכונה מה הקב"ה מחיה מתים, גם הצדיק מחיה אותם הנשמות המגולגלים בדומם צומח חי מדבר! מה הקב"ה מלביש ערומים, גם הצדיק מלביש אותם נשמות ערטלאין בנפש הגר שהוא בורא על ידי עסק התורה! מה הקב"ה זן העולם, כך הצדיק זן בזכותו כמו שאמר (תענית כד:) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינה בני! מה הקב"ה מאיר לעולם, כן הצדיק מאיר לעולם בתורתו, כמו שנאמר (משלי ו, כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וזהו כֶּתֶר פאר כְּמוֹתִי. ומה שאמר הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב כְּפִיפָה אף על גב דאין כאן דרשה בכתובים אלא באותיות, רמזו בזה על צורת האות הכתובה, כי בצדיק כפופה ופשוטה יש צורת נו"ן כפופה וצורת נו"ן פשוטה, אמנם יש מן הצד תוספות צורת יו"ד בזה ובזה, והיו"ד היא קטנה וכפופה, ועל זה אמרו הוֹסִיף לְךָ הַ'כָּתוּב' דייקא, דהיינו בכתיבת האות כְּפִיפָה עַל כְּפִיפָתוֹ, וזו אות היו"ד שהיא עומדת מן הצד בתוספות.

שִׁין, שֶׁקֶר. תָּו, אֱמֶת. יש להקשות למה רמז האמת באות אחרונה שבו ושקר באות ראשונה שבו? ונראה בס"ד כי שֶׁקֶר שליטתו בראשונה דוקא אך אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד (במדבר כד, כ) שיתבטל לבסוף, אבל אמת עיקר שליטתו באחרונה, ו כמו שאמר רבי אלעזר בן רבי שמעון לאותו גוי על פסוק (משלי יב, יט) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, לא כתיב 'תִּכַּנְתָּ' אלא תִּכּוֹן לעתיד. ונרמזו אותיות אֱמֶת כולם באלפא ביתא בראש ואמצע וסוף, לרמוז המדבר אמת יוכל לקיים כל התורה כוליה, וכמו שאמרו חכמי המוסר במעשה של אותו בעל תשובה שקבל עליו תחלה רק הדבר הזה שלא ידבר שקר אלא רק אמת, ובזה נשמר מכל עון.