בן יהוידע על סנהדרין צ:

כָּל הַמַּחֲזִיק בְּתוֹרַת הֳ' יֵשׁ לוֹ מְנָת, וְשֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּתוֹרַת הֳ', אֵין לוֹ מְנָת (דברי הימים ב לא, ד) . יש להקשות מאי תליא הא בהא ולמה קרי לה בשם מְנָת? ונראה לי בס"ד דידוע תורה שבכתב בסוד תפארת ותורה שבעל פה בסוד מלכות ולכן כתיב בתורה שבעל פה בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח, טו) ואמרו בגמרא (גיטין סב.) 'מאן מלכי? רבנן' מפני שהיא בסוד מלכות. ובזה פרשתי שתקנו בפורים מִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אסתר ט, יט) כי אותו זמן הדור קבלוה לתורה שבעל פה בלב ולכן עשו לה זכר במשלוח מנות כי מָנוֹת [496] עולה מספר מַלְכוּת [496] שהוא סוד תורה שבעל פה וידוע תורה שבעל פה יש בה ד' חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] כנגד ד' אותיות השם הוי־ה ברוך הוא. ולזה אמר כָּל הַמַּחֲזִיק בְּתוֹרַת הֳ ' דייקא תורה שבעל פה שיש בה פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] כנגד אותיות ה', יֵשׁ לוֹ מְנָת שהוא מספר מַלְכוּת אם תניח חולם שהוא במקום וא"ו במנת תהיה מָנוֹת.

כָּל הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם־הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ נְתָנָהּ לִפְנֵי אֲרִי. נראה לי הטעם דעם הארץ נקרא 'בּוּר' ותיבת בּוּר [208] עם הכולל האותיות הוא אֲרִי [211] או פסיק דל"ת הרומז לדלות על אור תורה ויהיה אֲרִי שידמה לארי לגריעותא. ומה שאמר ' אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה ' נראה דידוע תלמיד חכם נקרא בשם 'הַר' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה טו, ד) על פסוק מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים (שיר השירים ב, ח) אמר הקדוש ברוך הוא אין מעשים לישראל שיגאלו אלא בזכות הזקנים אני גואלן, ואין הרים אלא זקנים שנאמר וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים (שופטים יא, לז) פירוש זקנים הם החכמים, זקן שקנה חכמה (קידושין לב:) שהיה בידם להתיר נדרו של יפתח ולא התירו. והנה אם תסיר אותיות הַר מן תְּרוּמָה ישאר מָוֶת ולכן זה שהוא עם הארץ שלא בחר להיות הַר שהוא כינוי לחכם אם תתן לו תְּרוּמָה כאלו אתה נותן לו מָוֶת כי ראוי שיסתלק מן תרומה אותיות הַר וישאר מָוֶת ממילא. ולזה נאמר כי 'מֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ' (ויקרא כב, ט) רצונו לומר המות רמוז בו באותו דבר שאתה נותן לו שהוא תרומה שרמוז בו המות בר מינן. ומה שאמר ' אַף מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה ' נראה אותיות ת"ר ד'תְּרוּמָה' יתחלפו באותיות אֵשׁ כי תי"ו בא"ת ב"ש תתחלף באות א' ורי"ש בזסשר"ץ תתחלף בשי"ן הרי 'אֵשׁ' ותצרף אֵשׁ עם אותיות 'מָה' יהיה 'אַשְׁמָה' וידוע אשמה לשון נקבה שמתעברת ויולדת ואשם זכר שאינו מוליד וזה מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן שהוא אַשְׁמָה נקבה שמוליד עונות רבים ומטעינם עליו.

עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע הֳ' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם". 'לָכֶם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לָהֶם', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (דברים יא, כא) . מקשים אמאי הביא פסוק זה דפרשת עקב ולא הביא פסוק פרשת וארא (שמות ו, ד) שהביא רבי סמאי [וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן] ? ונראה לי בס"ד דהוכחה זו דמוכיח מדכתיב 'לָהֶם' ולא כתיב 'לָכֶם' אינה חזקה כל כך דיש לדחות ולומר מה שנתן לזרעם חשיב נתן להם ומה שאמר 'לָהֶם' לאו דוקא ולהכי הביא פסוק דעקב ששם היתה הבטחה זו בשבועה דכתיב 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּע הֳ' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם' ובלשון שבועה צריך למידק למנקט לשון ברור ואינו אומר לשון שהוא נאמר בדרך דרש, ובפרשת וארא אף על גב דכתיב 'נָשָׂאתִי אֶת יָדִי' (שמות ו, ח) לא משמע ליה דנשיאות יד לשון שבועה הוא. ועוד נראה לי בס"ד כיון דפסוק זה דעקב קורין אותו בקריאת שמע בכל יום הוא חזק ותקיף אצל הצדוקין טפי וגם בא עליהם בפסוק זה להבזותם לומר ראו פסוק זה שאתם קורין אותו בקריאת שמע בכל יום פעמים ונעלם מכם.

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם", מָה הַיּוֹם כֻּלְּכֶם קַיָּמִים, אַף לָעוֹלָם הַבָּא כֻּלְּכֶם קַיָּמִים (דברים ד, ד) . יש להקשות היכא רמיזה עולם הבא כאן? ונראה לי בס"ד דקאמר 'דְּבֵקִים בַּהֳ' אֱלֹקֵיכֶם' ובעולם הזה שהנפש מלובשת בגוף אי אפשר להיות דבקים בה' על כן מוכרח שבעולם הבא מדבר כלומר אחר שתלכו לעולם הבא תהיו חיים כולכם כהיום הזה שאתם עומדים בגוף ונפש ביחד.

שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת? אָמַר לְהוּ: תַּרְוַיְהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". וְדִילְמָא, "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". אָמַר לְהוּ: נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְכוּ, דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת (דברים לא, טז) . קשה הם שאלו שתים ואיך עשה להם פשרה באחת? ועוד למה שאלו שתי שאלות אלו ביחד דמה שייכות יש להם זה בזה? ועוד הוא אמר תחילה דילמדו תרווייהו ממקרא הזה ואחר כך איך אומר 'נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא' דנמצא לא עמדו דבריו בכך? ונראה לי בס"ד דהם מעיקרא לא רצו לידע ראיה שיש יכולת להקדוש ברוך הוא להחיות מתים דעל זה אין צורך להביא ראיה מן הכתוב מאחר דהם מודים דאליהו זכור לטוב ואלישע הנביא ע"ה ויחזקאל הנביא ע"ה החיו מתים וכל שכן הקדוש ברוך הוא יכול להחיות מתים, אך הם חושבים שאין הקדוש ברוך הוא מחיה המתים לעתיד מחשש שמא חוזרים וחוטאים כאשר חטאו בראשונה אך אם יתברר להם שהקדוש ברוך הוא יודע מה שעתיד להיות אפשר שיחיה את המתים לעתיד מפני שהוא יודע מה שעתיד להיות והוא יודע שלא יחטאו עוד ולכן אין לו ספק בדבר זה כדי שיבטל התחיה מחמת ספק זה דשמא יחטאו, ונמצא שתי שאלות אלו תלויים זה בזה. ולכן אמר לו שיהיו נפשטים מן פסוק 'וְקָם' וכונתו לומר כיון דמוכח מפסוק זה דיודע עתידות אם כן ודאי יחיה המתים ולא ימנע התחיה משום ספק דאין שום ספק אצלו דיודע העתיד והם הבינו כונתו שהביא להם פסוק לדרוש אותו כמו שאמר רבן גמליאל לצדוקים דהוכיח ממנו שיחיו מתים מן תיבת 'וְקָם' ולכך הקשו לו קושית הצדוקים שהקשו לרבן גמליאל, והשיב אין כונתי למילף שתי השאלות שלכם מפסוק זה אלא רצוני להוכיח מפסוק זה על שאלה האחת שהקדוש ברוך הוא יודע עתידות וכיון דשאלה זו נפשטה תו אין צריך הוכחה לשאלה האחרת דודאי הקדוש ברוך הוא מחיה מתים מאחר דליכא ספיקא קמי שמייא ויודע שלא יחטאו לעתיד.

קַל־וָחֹמֶר מֵחִטָּה, וּמָה חִטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרֻמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נמצא מחטה יש הוכחה על תחיית המתים אך באמת לאו הוכחה זו בלבד דחטה שנזרעת בקרקע ונפסדת בעפר וחוזרת ונבנית ועושין ממנה לחם יש לנו ללמוד על תחית המתים אלא יש לנו עוד הוכחות מכמה מקראות בתורה דמוכח מנייהו תחיית המתים. ובזה יובן בס"ד 'לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי הֳ' יִחְיֶה הָאָדָם' (דברים ח, ג) פירוש לאו מהלחם לבדו שהיה מחטה שנזרעה ונעשית עפר וחזרה להיות לחם יש לנו הוכחה שיחיה האדם אחר שמת ונעשה עפר כי על כל מוצא פי ה' פירוש מקראות של התורה שהם מוצא פי ה' יש מהם הוכחות שיחיה האדם וכדמוכחי הכא מכמה מקראות.