בן יהוידע על סנהדרין עה.

תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. קשא מה הנאה יש לו בזה מאחר דאין רואה אותה כלל? ונראה לי אחר שאמרו 'תַּעֲמֹד עֲרֻמָּה לְפָנָיו' ולא נתנו רשות, חזרו ואמרו 'תַּעֲמֹד עֲרֻמָּה אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר' ותדבר וכיון שהוא יודע שמדברת עמו בהיותה ערומה ומצייר דבר זה בדעתו יש לו הנאה.

רַב פָּפָּא אָמַר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. קשא מאי בינייהו? ונראה לי בס"ד דאיכא בינייהו היכא דזה החושק הוא גם כן מאותה משפחה כגון בן דודה או בן אחיה ואם ימות מאותו חולי של החשק יגיע פגם יותר למשפחתה כי יאמרו העולם למה מת זה? מפני שחשק את פלונית ובכהאי גונא לרב פפא היו מתירין אך לרב אחא אין הפרש. אי נמי כגון דההיא אתתא כבר יצא עליה קול שזינתה קודם זה ואם כן בלאו הכי יש מצידה פגם משפחה טפי ומה יוסיף זה הפגם על הראשון, ולכן לרב פפא היו מתירין אבל לרב אחא אין מתירין גם בכהאי גוונא. ואין לתרץ דאיכא בינייהו היכא דבני המשפחה מחלו, דבאמת אין בזה דין מחילה ואם אומרים שמחלו שופטני נינהו! ועוד דלא יבצר מהיות במשפחה ילדים קטנים דעתה לאו בני מחילה נינהו ואחר שיגדלו יגיע להם פגם.

מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה (משלי ט, יז) . אין הכוונה שנטלה וניתנה ביד שמים ח"ו אלא הכוונה הוא דכל טעם ביאה הן של היתר הן של איסור נמשך מן קליפת היצר הרע ובזמן שהיה בית המקדש קיים אז על ידי הקרבת הקטורת ועל ידי מכנסיים של בגדי כהונה נחלש כח טומאת הקליפה שממנה יצר הרע דערווה ובחורבן דליכא קטורת וליכא בגדי כהונה נתחזק כח הקליפה ומחמת כן נתגבר היצר הרע להחליש ולמעט כח התאוה של ביאה המותרת והגדיל והחזיק כח התאוה של ביאה אסורה. ומה שהביא פסוק (משלי ט, יז) 'מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ' לאו למילף מהאי קרא שבחורבן בית המקדש תליא מילתא אלא הביא פסוק זה למילף מיניה שיש טעם בביאה אסורה טפי מן ביאה של היתר. ומה שתלה דבר זה בבית המקדש הוא מסברה דנפשיה על דרך שבארתי בס"ד כי בזמן בית המקדש שיש קטורת ובגדי כהונה נחלשת הקליפה שממנה ימשך היצר הרע לטמא האדם בביאה האסורה מה שאין כן בחורבן גוברת.